לעבור לתוכן


הגורם האנושי או "Twelve inches behind"


צלמים הם הרבה פעמים אנשים שאוהבים להשוות ציוד (אולי זה עניין של גברים, אני באמת לא יודע, אבל נסו ללכת עם עדשה יקרה יחסית ברחוב, ותראו את המבטים שאתם מקבלים מצלמים אחרים). אני לא באמת יכול לספור את כמות הפעמים בהן נשאלתי האם הציוד של לייקה, האסלבלאד או צייס באמת מהווה עילוי צילומי\שווה את העלות שלו\סוגר את שאלת האיכות אחת ולתמיד. תחילה נזהרתי מלענות על כך והייתי מגמגם משהו פוטוגרפיקלי-קורקט כדי לא לעורר סערת רגשות, ויכוחים מיותרים, להעלות את הסיכויים שלי להיפגע פיזית תוך כדי ויכוח נלהב מדי, או סתם לא לעורר חשדות שאני יוצא כנגד הפרות הקדושות – הרי באמת מדובר היה ביצרנים שנמצאו (וחלקם עדיין נמצאים) בחוד החנית של התעשייה. בשלב מסויים שחררתי את הצורך לשמור על הפרות בקדושתן (ואולי פשוט עשיתי ביטוח חיים טוב), והחלתי לדקלם לכל השואל את המשפט הידוע של האדומ"ר אנסל אדאמס: "The single most important component of a camera is the twelve inches behind it". תיכף אנסה להסביר לכם למה…


משחר האנושות הציוויליזציה שלנו אחוזה בדיבוק ושמו "חפצון". עם כל סיבוב של ספיראלת ההיסטוריה (אם אתם בעניין של להתווכח בנוגע לנושא ליניאריות הזמן – לפחות תביאו בירה ונשב ביחד) אני נדהם בכל פעם מחדש עד כמה רחוק האנושות יכולה להגיע בניסיון לתבוע בעלות על חפצים או משאבים ייחודיים, או יחידים במינם – כאלה שאין ל"שבטים" או אינדיבידואלים האחרים. החל ממאבקי השבטים הקדומים אי שם בשלהי התקופה הניאוליתית או במסופוטאמיה, דרך הסיפור הנפלא של נפילת טרויה ועד למריבות בתורים לחנויות הדגל של APPLE בציפייה להניח את הידיים על ה- iPhone X החדש. כפי שניסח זאת באופן פיקח ועוקצני נוח הררי בספרו "ההיסטוריה של האנושות: "כשקורטז נשאל על ידי המקומיים למה הקונקיסטאדורים חפצים כל כך בזהב, ענה: אנו לוקים במחלה קשה שניתן לרפא אותה רק בזהב". אין מה להתכחש לכך, זהו טבעם של בני האדם. וגם בשוק הצילום, באם נניח את כל המוסכמויות לרגע בצד, ניתן להבחין באותה הנטיה – אנחנו שואפים להפוך להיות הבעלים של חפץ ייחודי, "פאר יצירה" זה או אחר, בין אם קוראים לו Gandalfi, Technika, Leica או Hasselblad (וכרגע לא משנה אם הן הולכות לשבת בנחת בארון בתור פריט אספנות, או להתלוות אלינו ברוטינה הצילומית שלנו).

שלא תבינו אותי לא נכון- אינני מטיל אף לא צל של ספק בתכונות האגדיות אשר מיוחסות לציוד קצה ברמת פרמיום. מרבית התכונות הללו הן "תוצר לוואי" של הקפי ייצור מצומצמים, התחייבות של החברות לבדיקת QA קפדנית, תהליכי הרכבה ידניים וכן היעדר האילוץ לעמוד בלוחות הזמנים של אספקת הסחורה לשוק, או היעדר הלחץ מצד המתחרים אשר בוחרים להתרכז בשוק ה- Mass Market במקום הנישה של מוצרי הפרמיום. ייתכן גם כי חוסר מערבותן ב"מרוץ החימוש" אשר פוקד את השוק ההמוני מקנה למחלקות המחקר ופיתוח שלהן מספיק "מרווח נשימה" המאפשר להתרכז בבחירה מוקפדת של ספקי הרכיבים האלקטרוניים והאופטיים, ואף הזמנת פתרונות Сustom Tailored אשר ישולבו אך ורק במוצרים שלהם. אינני מטיל ספק לא במעוף הדמיון של המהנדסים, לא ברמת הביצוע ולא ביכולת של מצלמות "אגדיות" לספק דימויים מרהיבים בתור תוצר סופי.

הדבר בו אני כן מטיל ספק הוא ה"הילה" (בה' הידיעה) שאנו נוטים לייחס לגורמים הללו, או יותר גרוע מכך – כל אותם ניסיונות השכנוע העצמי אשר ניתן לסכם ב: "אילו הייתי הבעלים הגאה של….. אזי שהייתי מצליח לייצר בעזרתו\ה תוכן איכותי, ייחודי, ושונה באופן חד משמעי ממה שאני מייצר כעת!". ייתכן וזה באמת מה שיקרה ברגע בו תצליחו למשכן כליה או לרוקן קרן פנסיה ותניחו את הידיים שלכם על, נאמר, האסלבלאד דיגיטאלית. או לייקה. או גב סורק של BetterLight. אבל רוב הסיכויים שלא. אם כי:
Owning a Sports car – doesn’t necessarily make you a better driver. המשפט הזה לא בא להמחיש את דעותיי הסרקאסטיות לגבי החפצון או להמעיט מערכם של המותגים הגדולים, וגם לא להטיל ספק ביכולות המקצועיות שלכם. כוונתי היא שבמרבית המקרים – אנו, בתור צלמים עובדים, לא מגיעים לניצול של מלוא פוטנציאל הכלים שלנו. באמת ובתמים, טרם הזדמן לי לראות צלם אשר הצליח להשתלט על המצלמה (או המצלמות) שברשותו, ולנצל את הפונקציונאליות שלהן ברמה של 90% (מיותר לומר שבטח לא יותר מזה) וזאת למרות שבקרב ידידיי ועמיתי למקצוע שנפל בחלקי הכבוד להכיר, ישנם צלמים ואשפי צילום מוכשרים בעלי רמות וותק שונים אשר חלק ניכר מהם לא פחות טכנוקראטי מעבדכם הנאמן.

Keep It Simple רבותי! המצלמה היא רק כלי. מתקדם, ייחודי או ממותג ככל שלא יהיה – הכלי הזה לא ייעשה את העבודה במקומכם. זאת אומרת שום לייקה, או האסלבלאד או צייס או מותג אחר – לא יצלם עבורכם (ובטוח לא במקומכם) תמונות טובות יותר (או ליתר דיוק "טובות יותר ממה שצילמתם עד כה"). לכל היותר, הכלים החדשים יכולים לעזור לכם להגיע למחוזות של תחומים, גישות וטכניקות אליהם עד כה לא הצלחתם או העזתם לכוון. הם יכולים גם לשנות את זרימת העבודה שלכם או את דרכי ההתבוננות שלכם, ולגרום לכם לצאת מאזור הנוחות, או להגיע לתובנות חדשות. אבל יחד עם זאת חשוב מאוד לזכור כי החלק הכי חשוב של כל מצלמה מבית כל יצרן – נמצא כ- 30 ס"מ מאחורי העדשה…

תמונת כותרת: אילוסטרציה.
מלל: קרוכמליוב ואדים © 2017
כל הזכויות שמורות

מצאתם טעות או שגיאת כתיב בטקסט לעיל? סמנו אותה ולחצו על Ctrl+Enter על מנת לבקש לתקן אותה

  1. ach

    אנדריאס פינינגר (הצלם המושלם) כתב – ראיתי צלמים מוציאים הון עתק על ציוד , ולא מצליחים לצלם תמונה אחת משמעותית במשך כל חייהם

כתיבת תגובה

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :