לעבור לתוכן


סטודיו ביתי: אביזרי בסיס או "כמה מילים על קלמרות, בומים ושאר ירקות"


לפני מעט פחות מעשור, תחום התאורה המעשית (או בשמו היותר קליט – Strobism) קיבל דחיפת-הנעה מידי Joe McNally ושות', והטרנד החל להתגלגל ולתפוח. בתור סגמנט שוק שחולש על מגוון רחב מאוד של מוצרים, תחום אביזרי הסטודיו רק הולך וצובר תאוצה מדי שנה, ולא מעט בזכות אותו הטרנד של התאורה המעשית, אשר יותר מכולם אימצו לחיקם צלמים שהעדיפו להוציא ראשי מבזק מחוץ לסטודיו שלהם. אם נוסיף לכך את העובדה שחלק ניכר מהציוד שבמקור נועד להתחבר לראשי מונובלוק כבר מזמן חצה את הקווים, וכיום ניתן לחבר אותו לסוגים מאוד מגוונים של ציוד (ותודה לחברות כמו Godox או Сheetah) – עולה השאלה: מה הוא היום הרכב בסיסי של ציוד החובה שכדאי להחזיק לצורך צילומי סטודיו? קחו פנקס, קחו עט, הכינו נפשית את עצמכם ואת כרטיס האשראי…


העניין הוא שכמעט כל צלם שאני מכיר – מחזיק בארסנל הצילומי שלו לפחות שניים-שלושה ראשי מבזק ניידים כדי להשתמש בהם כעזר במקרים בהם נדרשת שליטה מוקפדת או מבוקרת יותר בתאורה. חלקם מסתפקים בשימוש בסיסי ביחידות משדר-מקלט וראשי מבזק ניידים בלוקיישן, בעוד שהחלק האחר שואף לנצל את המקסימום מן היכולת לחבר למבזקים הניידים את שלל האביזרים ולהפוך את הצילום בלוקיישן (או בבית) להפקה ממשית. האמת – אינני רואה בכך שום דבר פסול. הרי כל עוד אנחנו מסוגלים לממש את הפוטנציאל של Speedlight-ים כאלה ואחרים במלואו, וכל עוד הגבלות העוצמה המקסימאלית או היקף הפיזור של ראשי מבזק "קטנים" אינם מהווים עבורנו בעיה ממשית – זהו פתרון זול, מהיר ואפקטיבי לכל דבר. טוב, כמעט לכל דבר – כי ברגע בו במוחנו הקודח עולה רעיון להקים "סטודיו ביתי" – העניינים מתחילים להסתבך. כעת הארסנל שלנו כבר לא יכול להסתפק בכמה חצובות תאורה, מחזיקי פלאשים, רפלקטור ומטריה או שתיים – אלא עליו להתרחב באופן מאוד ממשי בכדי לאפשר לנו להגיע לגמישות ולנוחות של העבודה בסטודיו – מחוץ לגבולות הסטודיו עצמו.

אינני הולך לפתוח בדיון מעמיק על מרכיבי ה"ליבה" כמו מתקני רקעים, רקעים, חמורי עבודה, לוחות הפרספקס, אוהלי תאורה, רפלקטורים וכן האביזרים לשינוי אופי התאורה (סופטבוקסים, סנוטים, ביוטידישים, כוורות וכד'). אם נסכם את ההוצאות ה"בסיסיות" הללו – נגיע בקירוב להוצאה נדרשת של 2000-3000 ₪. לדעתי הזמנת הפריטים הנקובים באתרי סחר מקוון כמו אי-ביי או עלי-אקספרס עלולה להוזיל עלויות בכ- 30-40%, אולם גם אז מדובר בהשקעה תקציבית די ניכרת. אי לכך, אם אי פעם חלמתם לצלם תמונות סטודיו מרהיבות בבית – קחו את הפן הכספי הזה לשיקול דעתכם. אני בשום פנים ואופן לא מנסה לשכנע אתכם שאם אין ברשותכם את כל הציוד המפורט מעלה – לא כדאי לכם לצלם צילומי סטודיו, בדיוק ההיפך: ניתן לצלם תמונות מדהימות ביופיין עם מינימום ציוד ובהשקעה מזערית, אלא אם כן מדובר בצילום טכני יותר מורכב – ובמקרה כזה כל הציוד הזה פשוט יכול להקל לנו באופן משמעותי על החיים, לקצר את זמני הצילום ולחסוך לנו כאבי ראש מיותרים. אך במקרה כזה, לצד כל אותו ציוד ה"ליבה" – מומלץ שיהיו בהישג יד גם לא מעט פיצ'פקס, שיחסכו מכם מצבים מעצבנים ויאפשרו חווית צילום נוחה ומהנה יותר (אלא אם כן אתם החלטתם ששם המשחק הוא "הארדקור" וניסיתם לשחק אותה McGuyver).
אילו פריטים נכללים ברשימת האביזרים? תתחילו לרשום…

• תחילה יהיה עליכם להצטייד ב "С-stand" עם זרוע או לפחות בחצובת "בום" פשוטה. במוקדם או במאוחר – אתם תגיעו למסקנה כי המשך הצילום בלעדיהם הוא פשוט בלתי אפשרי (מבחינת נוחות). הן יהיו קרש ההצלה שלכם במקרים בהם תדרשו להאיר את האובייקט שלכם מלמעלה, או לקרב את המרכך שלכם (יהיה זה סופטבוקס, סטריפבוקס או אוקטאבוקס) אל האובייקט המצולם מבלי להכניס את חצובת התאורה לפריים. יתרון נוסף של חצובות "זרוע" טמון ביכולת שלכם לחבר אליהם רפלקטורים, מפזרים או מסכי Scrim/Frost (על כך בהמשך) בצורה פשוטה ויעילה. אני יודע שמיקום הרפלקטורים/מפזרים ב"שטח" לעתים קרובות מתבצע בעזרת "חצובת תאורה מופעלת קולית" (קרי: אסיסטנט), אולם בסטודיו המציאות מכתיבה חוקים משלה: ראשית כל – אנחנו בדרך כלל עובדים לבד, ושנית – אנחנו שואפים להגיע לתוצאות עקביות עם מינימום תנועות ידיים וכשפי וודוו במהלך הצילום עצמו. אני מיודע לעצם העובדה שחצובות אלו עולות לא מעט כסף ובעקבות כך אני חוזר על המשפט שאמרתי קודם לכן: ניתן בהחלט להסתדר גם בלעדיהן, אולם כמות המאמצים שתיאלצו להשקיע בבניית הסט תהיה לא פרופורציונאלית בהתייחס לעילות והמהירות שניתן להגיע אליהם בעזרת חצובות זרוע.

• הפריט השני השכיח ביותר שניתן למצוא במגירות הציוד בכל סטודיו הוא ה"קלמרה" (או "קלמפה"). יהיה זה Pony Clamp, A-Clamp, קליפס מתכתי, צבת פלסטיק או כל דבר אחר : תדאגו לקנות אותם במספר גדלים ובכמות פי שתיים אם לא פי שלוש גדולה יותר ממה שאתם חושבים שדרוש לכם. עשר- שניים עשר קלמרות או קליפסים בתצורה שונה יהיה מספר טוב להתחיל ממנו. למה? כי בעזרתם אנחנו יכולים לקבע רקעים "גולשים", למתוח את רקעי הבד כדי למנוע קפלים, לחבר או לקבע רפלקטורים קטנים ו"לתפוס" כל דבר שעלול להתגלש, לעוף, לברוח או ליפול (אם תשאלו אותי זה גם אביזר מעולה לתליית שטיחים לייבוש אחרי שטיפה על גבי הפרגולה בחצר, אבל אולי אני המוזר פה). מומלץ גם להצטייד בתופסני super-clamp עם "פין הזהב" (stud), או עם תבריג הנועד ל- Stud. התופסנים הללו יעזרו לכם לקבע את הפלאשים לחצובות תאורה, חצובות בום או אפילו למוט הטלסקופי של הרקע בזוויות לא טריוויאליות (אל תמהרו לגחך, זה באמת מקל על החיים). "מטיבי הלכת" שביניכם ייבחרו להשקיע את מיטב כספם (המחיר ליחידה עובר את רף ה- 40 דולר) ברכישה של כמה יחידות Python Double Clamp. במקרה זה מדובר ב"קלמרה" כפולה עם מנגנון מסתובב, כך שקלמרה אחת מתהדקת סביב חצובה או מוט, בזמן שהקלמרה השנייה "מחזיקה" במפזר או במסך Scrim בכל זווית שתוכלו לחשוב עליה.

• הפריט הבא הם "ראשי גריפ" אשר נועדו לחיבור "זרועות" או "מוטות" שנושאים את מסיכות ה"גובו", המפזרים או מסכי ה- scrim לחצובת С-stand, או חצובת תאורה רגילה. גם למתקנים הללו ישנה יכולת להסתובב ולשנות את הזווית של ה"זרוע", אולם להבדיל מ- Double Clamp – לראשי גריפ אין תופסן. תפקידו בפועל הוא לספק הידוק חזק למוט או זרוע ולא לאביזר עצמו. עם מעט תושייה ניתן גם לבנות בעזרתם חצובת "בום" פשוטה (אולם גם הרבה פחות יעילה ממוצר מסחרי "אמיתי")

• נסגור את סוגיית החיבורים והתופסנים בפריט הנקרא Ball Joint Head. זהו מתאם מפרקי המאפשר חופש פעולה (הטיה וסיבוב) הרבה יותר רחב מזה של מתאם מבזק/מתאם מטריה רגיל. כך, למשל, ניתן למקם את ה- Ball Joint Head בין הקצה של מוט הבום או חצובת התאורה לבין תושבת המבזק עצמה, על מנת להטות או למקם את ראש המבזק בזווית הרבה יותר אקוטית מזו שניתן לעשות בעזרת המתאם הרגיל. הודות לחיבוריStud ניתן להושיב את הראש המפרקי המדהים הזה על חצובות תאורה, מוטות בום וכן קלמרות שונות. יכולת הנשיאה שלו עומדת על כ- 2.5 ק"ג – כך שאפשר לחבר אליו לא רק ראשי speedlight "חשופים", אלא גם כאלה המצויידים במתקני ריכוך, פיזור או כינוס התאורה כגון סנוטים, סטריפבוקסים קטנים וכן כוורות למיניהם.

• מומלץ להצטייד גם במשקולות או בשקי חול רב-פעמיים כדי לאזן את חצובות הבום שלכם (תקף גם לגבי ה C-Stands וחצובות תאורה רגילות) ברגע בו אתם מסיטים את מרכז הכובד של המכלול מהתורן המרכזי של החצובה עצמה. הרי לא הייתם רוצים שכל הקונסטרוקציה היפה שבניתם תקרוס ברגע הכי לא מתאים על סט הצילום, נכון?

• פריטים נוספים שאין להם תחליף בסטודיו (ובשטח) הם Gaffer Tape ו- Blu Tack. יתרונו של ה- Gaffer Tape על פני סרטי דבק "רגילים" טמונה בכך שהוא עמיד יותר (והכי חשוב: גם עמיד בחום), מסוגל לעמוד בלחץ גדול ואינו משאיר אחריו סימני הדבקה (ניתן להסיר אותו בקלות מבלי להשאיר על המשטח שאריות דבק או סימנים). ל- Gaffer Tape שימושים רבים ומגוונים: הידוק כבלים, הדבקה וקיבוע של ניירות רקע לרצפה או משטחים, קיבוע משטחי פרספקס וכן חיבור זמני של מתקני פיזור / ריכוך לראשי מבזר או למסגרות scrim. מחירו גבוה בהרבה מסרט דבק רגיל (למי שחשב לאטום איתו חלונות במקרה של מלחמה), אולם היכולת שלנו להסיר אותו מן המשטח ללא סימנים או שאריות דבק – די מצדיקה את עלותו. במקרה של Blu-Tack – מדובר בחומר סינטטי הדומה במרקם לפלסטלינה או גומי לעיסה. ניתן "לפסל" ממנו צורות שונות ובכך לקבע או למקם את האובייקטים המצולמים שלנו בצרה מדוייקת ויציבה או להדביקם על פני משטחים. בדומה ל- Gaffer Tape – גם ה Blu Tack אינו משאיר אחריו סימנים על פני המשטחים וניתן להסרה בקלות. יש לציין כי יכולת העמסה שלו לא משתווה לזו של דבקי אפוקסי או פולימרים, אולם זהו פתרון זמין ויעיל לצילומי Tabletop של מוצרים קטנים, או לקיבוע מפזרים או מראות קטנות על פני משטח הצילום. למיטיבי לכת וצלמים שאוהבים לחיות על הקצה – קיימת גם גרסה תעשייתית של ה Blue Tack, הידועה בשמה Black Tack Adhesive Putty, אשר "דביקה" הרבה יותר מהמוצר הרגיל וכן מבטיחה יכולת העמסה של 3 ק"ג. אנשי תעשיית הקולנוע משתמשים במוצר זה פעמים רבות כדי לקבע מצלמות Crash-Cam בתוך (או אל גבי) הרכבים. טיפ קטן נוסף לחיים (ולצילומים מוצלחים יותר): ברגע בו אתם נדרשים לקבע אובייקט כלשהו באופן בו אתם לא רוצים שאמצעי ההדבקה/קיבוע ייראו בפריים (נאמר במקרים בהם אתם רוצים לצלם תכשיטים, או להערים מספר אובייקטים קטנים אחד על גבי השני בצורה שלא מאפשרת פשוט "להניח" אותם אחד על השני) ורוצים לחסוך לעצמכם זמני עריכה בניסיון "לרטש" את ה Blue Tack מתוך הדימוי – על תמהרו לשלוף אקדח דבק חם. הפתרון למקרים אלה הרבה יותר בנאלי והרבה פחות מלכלך ממה שאתם חושבים. דאגו להצטייד בשעווה דנטלית. כן-כן, רבותי – קראתם נכון. שעווה המשמשת להרגעת החניכיים והגנת השפתיים מפני הגשרים. שעווה דנטלית היא שעווה קרה (לא דורשת התכה לשם ריכוך), עמידה בחום ובלחות, יציבה, גמישה ודביקה מאוד. ועם כל זה לא מספיק – אזי שהיא גם כמעט שקופה (בדגש על "כמעט") – תכונה אשר הופכת אותה לפתרון בלעדי ברגע בו אנו לא רוצים להסגיר את הנוכחות של חומר קיבוע/דבק בתוך הפריים. קופסא אחת של שעווה דנטלית עלולה להספיק לכם לעשרות יישומים בפרויקטים קטנים. אז רוצו לבתי המרחקת או לרופאי השיניים שלכם ודאגו להצטייד בכמה חיבלות!

• רקע מתקפל (foldable backdrop) גם הוא נמנה בין אביזרי החובה לכל המעוניין לצלם צילומי Tabletop (או אפילו צילומי פורטרט) בלוקיישן. למעשה מדובר ברפלקטור ענקי (120 על 150, או 150 על 180) עשוי מבד סינטטי אטום, כאשר אחד הצדדים שלו לבן והשני – שחור. כך, ברגע בו אנחנו נדרשים לצלם משהו קטן כנגד רקע לבן, אפור או שחור – ניתן לעשות זאת גם ללא הקמת מתקן רקעים נייד ופתיחת גלילי הרקע. הודות לתצורת ה"רפלקטור" – הרקע הנייד מתקפל למימדים סבירים והנו קל ונוח לשינוע ואחסון. שלא נדבר על הקלות הבלתי נסבלת של הפתיחה וההקמה. החיסרון היחיד שלו לעומת רקעי נייר "קונבנציונאליים" טמון בכך שהוא עשוי מבד, ולכן בצילומים בהם הרקע המתקפל נמצא קרוב מאוד לאובייקט (או נכנס לתוך אזור עומק השדה) – ניתן יהיה להבחין בטקסטורה של הבד ובקפלים. באופן כללי, הייתי ממליץ לכם להצטייד ברקע מתקפל הכי גדול שאתם מסוגלים להניח עליו את הידיים – הוא יספק לכם חופש פעולה רחב יותר במהלך הצילומים בהם אתם שואפים להגדיל את המרחק בין הרקע לאובייקט. אחרת מהר מאוד תמצאו את עצמכם מתחילים לשנות אורכי מוקד ומחפשים זוויות בהם הרקע מכסה את כל הפריים.

• נייר שרטוט, נייר אפייה או נייר / Frost / Scrim בגלילים או בגיליונות הכי גדולים שתוכלו להשיג לשם בניית מסכי scrim. זהו פריט מעט אקזוטי שלא ניתן לפגוש בכל חנות צילום, על אף העובדה שהוא משמש את תעשיית הקולנוע מזה עשרות שנים רבות. ה- Frost הוא למעשה גיליון או גליל של נייר / פלסטיק חלבי חצי-שקוף (קיימות מידות שונות של "שקיפות" אשר נמדדות בדרך כלל בכמות ה"סטופים" של התאורה שה- Frost "בולע"). תפקידו הייעודי והבלעדי של ה- Frost הוא לרכך תאורה שעוברת דרכו על ידי הפיכתו לאור מפוזר. הריכוך המדובר "בולע" כמות מסויימת של האור שעובר דרך ה"מסך" הזה, אולם גם מבטל או ממזער את ה- Hotspots האופייניים למטריות וסופטבוקסים אשר נרתמים לעבודה. כאמור – בתעשיית הקולנוע משתמשים במסכי Scrim בגדלים שונים מזה שנים רבות בכדי לשלוט על התאורה בסט (בייחוד במהלך צילומי חוץ) באופן קפדני. כמו כן, מרככי Frost נמצאים בשימוש נרחב גם בתחום צילום אדריכלות וצילומי פנים, במקרים בהם רוצים לרכך ולמזער את האור המגיע אל תוך החלל מן החלונות לשם איזון חשיפה. במקרים אלו – פשוט נהוג לגזור את הגיליונות לפי צורת החלונות ולהדביקם ישירות על הזכוכית. אופן העבודה עם Frost או מסך Scrim הנו פשוט ביותר – יש למקם את המסגרת בה יושב הגיליון / את הנייר עצמו בין גוף התאורה לבין האובייקט עליו אתם רוצים להאיר. ככל שגוף התאורה שאתם מאירים איתו "דרך" מסך ה Scrim יהיה רחוק יותר מן המסגרת של המרכך – כך ה- Hotspot שיופיע על גבי מסך המרכך יהיה גדול, רך ומדורג יותר, וכתוצאה מכך – האור יהיה מפוזר יותר. כשחושבים על כך – מסך ה Scrim בא למעשה להחליף את המלאכה של הסופטבוקס, אולם להבדיל מסופטבוקס במקרה זה יש לנו את האפשרות לשנות את גודל (או ליתר דיוק – שטח) מסך הפיזור (על ידי גזירה של המידות הרצויות מהגיליון או הגליל וחיבורם למסגרת) וכן את גודל ה- hotspot המופיע על גבי ה frost. את המטרה הזו ניתן להשיג מבלי לקנות מספר סופטבוקסים בגדלים ובעומקים שונים ובלי לייגע את הצלם בייסורי הרכבה ופירוק הסופטבוקסים בכל פעם בה אנו רוצים להיעזר בהם בתנאי בית או בתנאי שטח (מי שניסה אי פעם להרכיב ולפרק שניים שלושה סופטבוקסים ברצף – מבין בדיוק על מה אני שח). אני בכוונה מדגיש את עניין הגודל והתצורה של ה- Hotspot: מי מכם שניסה אי פעם לצלם אובייקטים מזכוכית, מתכת בציפוי כרום, חרסינה, פלסטיק או כל דבר אחר שגורם למקורות התאורה שלנו להשתקף בתוכו – מבין עד כמה קשה להילחם בכל אותן ההשתקפויות שלובשות את התצורה של מקור התאורה שלנו. במקרה בו ההשתקפות המופיעה על גבי האובייקט היא לא של מקור תאורה נקודתי, אלא זו של שטח המרכך – המלאכה הזו הופכת להרבה יותר נעימה ופחות מתסכלת. אגב, עבור אלו מכם העובדים עם פאנלים של פנסי LED – מסך ה- frost גדול דיו על מנת שאפשר יהיה למקם אותו בחצי הדרך בין הפנס לבין האובייקט, בצורה שתגרום לריכוך מעולה של תאורת LED-ים ותאזן את הניגודיות באופן פלאי. למסכי Frost שמות מסחריים רבים: Frost diffusers, scrim screens, Diffusion filters, Translum אולם רובם ככולם עושים את אותה העבודה. כפי שציינתי זאת קודם – בהיעדר "הדבר האמיתי" ניתן גם להיעזר בגיליונות או בגלילים של נייר שרטוט, או (שומו שמיים) בנייר אפייה, למרות שמדובר בפתרונות פרטיזניים נוסח McGuyver יותר מאשר כלי עבודה אמיתי.

• קניתם גליל של נייר Frost? נהדר! כעת הגיע השלב לחשוב כיצד אתם מייצרים ממנו "מסך". את הנייר הזה יהיה עליכם למתוח במסגרת (ורצוי גם למתוח בצורה ישרה, ללא קפלים או היווצרות של "בטן") כדי שתוכלו למקם אותה בזווית ובאופן הרצויים בין האובייקט לבין גוף התאורה. Scrim Frames ייעודיים אשר נועדו לכך (ועוד כאלה שניתן לקפל או לפרק ולשנע) עולים בקירוב כ- 300 דולר ארה"ב. לחלופין, הזמנת מסגרת אלומיניום אצל רתך, או רכישת הפרופילים והרכבה עצמאית תעמוד בין 100 ל- 200 שקלים למסגרת. צלמים רבים מנסים את מזלם בבניית מסגרות דקות מעץ, אולם לדעתי הפתרון הזה מסורבל ולא מאפשר ניוד/שינוע בצורה נוחה. הפתרון שאני מציע פשוט, נוח וידידותי לשינוע: היעזרו בערכות מוכנות (DIY) של מסגרות אלומיניום לרשתות יתושים. כן-כן, רבותי, שמעתם נכון – מסגרות לרשתות יתושים. לצערי הרעיון המבריק הזה אינו שלי – מצאתי אותו מסתובב לבד באינטרנט. שימו לב: עלות ממוצעת של ערכה למסגרת 90 על 90 ס"מ – עומדת על כ -14 דולר. הודות לפרופיל הדק ולפינות הפלסטיק האוניברסאליות להרכבת המסגרת (4 פינות כלולות בערכה) – ניתן לנסר או לחתוך את מסגרת לכל מידה בה חפץ לבכם (בתנאי שהצד הארוך ביותר לא יעלה על 90 ס"מ כמובן). אם צפיתם בוידאו שבקישור למעלה – נוכחתם לדעת כי זמן הדרוש להרכבה או פירוק של המסגרת עינו עולה על דקה אחת וכי במצב "מפורק" היא ניתנת לשינוע בקלות ובנוחות. ניסרתם את המסגרת לפי מידה (מוטב להזמין ולחתוך מספר מסגרות במידות שונות כמו 50×70, 70×90, 120X150 וכד' בהתאם לאורך המקסימאלי של המסגרות בערכות)? כעת יהיה עליכם למתוח את מסך ה- frost שלכם על פני המסגרת ולקבע אותו. טיפ קטן: ניתן לעשות זאת עם Gaffer Tape או עם התופסנים השונים שהספקתם לרכוש לפני כן.

• עוד ידיד ותיק של הצלם בסטודיו – הוא בד קטיפתי שחור. באחד הפוסטים הקודמים הקדשתי למוצר הזה מספר שורות. בקצרה: הבד הזה הולך לשמש אתכם במקרים בהם אתם חייבים להציב רפלקטור "בולע" אור, או לצלם כנגד רקע (או לחילופין על פני משטח) שאינו משקף ואינו מציג סימני טקסטורה וכפועל יוצא מכך – יוצא שחור משחור. אני משתמש מזה כמה שנים במוצר הנקרא Savage Midnight velvetine אשר בנוי כגליל של קטיפה סינטטית בעלת מקדם ספקטראלי שאינו מגיב לקרינת UV/IR (כתוצאה מכך נראה בצילום שחור ולא אדום או סגול) על גבי מצע נייר. הודות לתחתית הנייר – ניתן לייצר בעזרתו רקע "גולש" או רקע "תלוי" ללא קפלים ואף לגזור מתוכו "רפלקטורים" קטנים במקרים בהם אנחנו רוצים להכהות חלקים מן הפריים או לאזן את התאורה.

• גלילי נייר אלומיניום בכלל, ונייר Cinefoil או Photofoil בפרט. גליל רדיד אלומיניום הוא חומר גלם מעולה ליצירת רפלקטורים קטנים ובינוניים וכן ליצירת ה- Bokeh Wall (מתישהו אני אקדיש לטכניקה המסקרנת הזו מספר שורות) והוא נמצא בשימוש נרחב בצילומי סטודיו מזה עשרות שנים. דאגו להצטייד במספר גלילים ברוחב שונה ואל תנסו "לפלח" אותו כל פעם מהמטבח, כי ברגע בו בן/בת זוגכם יחליטו שהגיע הזמן לצלות משהו בתנור ויבינו מי אחראי על היעדרותו של גליל נייר האלומיניום – תגלו מהו שלום בית ובאיזו פינה של הסלון אתם הולכים לבלות את הלילה! תפקידם של ה- Photofoil וה- Cinefoil מעט שונה מתפקידם של גלילי נייר אלומיניום רגילים. את המוצרים הללו אתם לא תשיגו בחנויות לכלי בית. רוב הסיכויים שגם לא תוכלו להשיג אותם בחנויות צילום אם כי מספר בני התמותה שמיודעים לקיומם – מועט ביותר (עכשיו כשאתם יודעים את הסוד האיום והנורא הזה אני איאלץ לשלוח אליכם את ה"מנקה" לפי מיטב המסורת של סרטי Leon, Eraser ו Looper), אולם בינתיים אתם יכולים להמשיך לקרוא. למעשה מדובר בנייר אלומיניום "חזק" (או ליתר דיוק "עמיד") במיוחד אשר ניתן להשתמש בו מחדש פעמים רבות (עשרות לכל הפחות וצבעו שחור-מט. תפקידו העיקרי של ה- Сinefoil בסט צילומי הוא מיסוך. בשל היכולת של נייר האלומיניום הזה "להחזיק צורה" וכן לעמוד בעומסי חום – ניתן "לפסל" ממנו כל צורה אפשרית כגון: רפלקטורים שחורים מורכבים, מסכי גובו (gobo), דגלים (flags), מגני שמש (בחיי, זה באמת עובד!) ואף סנוטים, דלתות או אמצעים לניתוב אלומת אור. להרפתקנים שביניכם אשר אוהבים להשתמש בפנסי LED – אספר גם כי ה- cinefoil הוא אחד האמצעים היעילים והנוחים ביותר למניעת Spill היוצא מצידי הפנס. כך או כך – מדובר באביזר שימושי ואף חיוני אשר יכול לשמש אתכם מגוון תסריטים צילומיים. מחירו, מן הסתם, יהיה גבוה מזה של גליל רדיד אלומיניום רגיל, אולם אתם יכולים להתנחם בעצם העובדה כי בשל העמידות הגבוהה – גליל אחד עתיד לשמש אתכם חודשים רבים.

• האביזר הבא שאזכיר כאן עתיד להישמע מפתיע, אולם אם תהיו סבלניים ותקראו עד הסוף – תבינו למה אני מכליל אותו ברשימה הזו לצד אביזרי צילום "אמיתיים". הפריט שאני מדבר עליו הוא… חוט חשמל קשיח בקוטר 2 מ"מ בגליל של 100 מטר. כן-כן, רבותי, כזה שנמכר בטמבוריות או בחנויות לחומרי בניין בכ -50 שקל לגליל. מה עושים בסט צילום עם חוט חשמל? אנחנו הולכים להשתמש באותו החוט הקשיח (שימו לב – הדגש על ה"קשיח" ולא אחד שעשוי סיבים) לשם בניית שלדות או קונסטרוקציות תמיכה לרפלקטורים ומראות או לשם מתן תמיכה לאובייקטים המצולמים (יחד עם ידידנו הטוב Blue Tack). מדי פעם אנו רוצים (או נדרשים) לצלם את האובייקט שלנו בזווית בה הוא פשוט לא נועד לעמוד (או לשבת, או לשכב, או כל שם פועל אחר שהוא "עושה" על פני משטח), ובמקרה זה בנייה של קונסטרוקציה או שלדה אשר תספק לו תמיכה – היא לעתים קרובות הפתרון האלגנטי והיעיל ביותר שניתן לעשות. בדיוק לשם כך אנו ניעזר בפריט הנקוב.

• ג'לטינים (צלופנים) צבעוניים, מראות פלסטיק שטוחות, גיליונות "מפל", קרטונים צבעוניים וכל דבר שתמצאו בו עניין בחנויות יצירה. אני חושב שההסבר לאופן השימוש בהם מיותר, היות ולעתים קרובות אנו מוצאים פתרונות מאוד יצירתיים דווקא בחומרים בעלי זמינות מיידית, שעל פניו אין להם שום קשר לתעשיית הצילום.

יכולתי להמשיך את הרשימה הזו עד אינסוף. אולם כידוע לכם – העורכת הטילה עלי וטו של 3000 מילה למאמר, ומפאת החשש שלי לתורנות כלים חודשית אני נאלץ לשחק לפי החוקים שלה. השתדלתי למנות כאן את עיקר הפיצ'פקיס הקטנים והיעילים ביותר לשם בניית סטודיו ביתי קטן. לפחות כזה שיתאים לפרויקטים מגוונים החל מצילומי Tabletop ועד לצילום פורטרטים. אני יודע כי נגעתי רק בקצה הקרחון אולם תפקידי, כאמור, אינו מתרכז ב"ללמד אתכם כיצד לצלם" אלא בלהציג בפניכם את הכלים שעומדים לרשותכם לשם ביצוע פרוייקט צילומי כזה או אחר. באחד הפוסטים הבאים שעתידים להעלות בעתיד הקרוב אני מבטיח לתקן את העול שעשיתי הרגע לצלמים הפחות מנוסים ולהוביל אותם בין סבכי המושגים הקשורים לאביזרי Light modifiers מבלי לקבל כאב ראש או ובלי להתייאש באמצע הדרך. אולם עד אז תצטרכו להתאזר בסבלנות…

תמונת כותרת: אילוסטרציה
תמונות אילוסטרציה: Manfrotto, Avenger, Pro Gaff, Savage Universal, Tenba, Rosco, Bostik, Sunstar, קרוכמליוב ואדים
מלל: קרוכמליוב ואדים © 2018
כל הזכויות שמורות

מצאתם טעות או שגיאת כתיב בטקסט לעיל? סמנו אותה ולחצו על Ctrl+Enter על מנת לבקש לתקן אותה

כתיבת תגובה

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :