לעבור לתוכן

הצגת הארכיון לקטגוריה: 'הרהורים על (מר גורלו של) צילום'


"דברים שרואים מכאן" או הפער בין חזון למציאות


אתחיל בווידוי קטן – אני מצלם הרבה פחות ממה שהייתי רוצה לצלם. חלקית בשל היעדר הזמן, חלקית בשל היותי מופנם (זו הסיבה לכך שאני מעדיף לעסוק בצילום "מודלים" שלא זזים, לא מדברים ולא יוצרים איתי קשר עין תוך כדי) וחלקית בשל היותי בררן. ייתכן והתכונה האחרונה היא מעין צלקת מלימודים אקדמיים שהצליחו משום מה לגרום אצלי לתגובה הפוכה מהמצופה ולדכא בי את תענוגות ה"צילום הבלתי אמצעי". ייתכן וסתם המצאתי לעצמי תירוץ שיפטור אותי מהמאמץ ויאפשר לי לוותר על הזדמנות צילומית בקלות. כך או כך – אני מעדיף להסתגר בסטודיו מאולתר בניסיונות להרים מיקרו-הפקות מורכבות שמאתגרות אותי מבחינה טכנית, במקום לצאת לרחוב עם מצלמת קומפקט קטנה ולהקליק לכל עבר…

המשך קריאה "דברים שרואים מכאן" או הפער בין חזון למציאות


על קביים, אינטרפרטציה אישית ופוטושופ


אנחנו חיים בעידן מרתק מכל כך הרבה בחינות… לצד עושר הכלים שעומד לרשותו של זה המתקרא צלם, צצו להם לא רק כל מיני “פייקים” (עזבו פייק ניוז, הרבה לפני ה”פייק ניוז” כבר היו לנו “פייק סצינות”, “פייק תצלומים” וגם “פייק שערוריות” שעלו בעקבותיהם), אלא גם שלל אביזרים שהופכים כל אחד לצלם, בלי למצמץ: כל זב חוטם עם סמארטפון נעשה צלם פורטרטים בפוטנציה, ואת השאר כבר יעשו הפילטרים של אינסטוש, או VSCO או כל דבר אחר שיבוא בעקבותיהם. הצילום והתמונות בכל מקום: הם מקיפים אותנו מכל כיוון, הם חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "תוכן" – שפעם היה לפחות בחלקו הגדול טקסטואלי, והיום, הו היום כל כך קל וכל כך מתחייב לייצר תוכן ויזואלי (כי אחרי הכל – “אמל"ק” אורב מעבר לפינה), שהויזואלי בכל מקום. אני לא זוכר באיזה ספר קראתי את סיפור האימה שבו הגיבור נמלט מעולם מלא בפרסום אגרסיבי לבית הכסא, ושם הפרסומות מחכות לו על גבי נייר הטואלט, אבל זה היה לגמרי ספר משנות ה-90 שניסה להגזים, ואנחנו לגמרי שם: מזמן הפכנו מצרכני "טקסט" לצרכני "וויז'ואל" ופייסבוק, פינטרסט, וגוגל שוקדים רבות כדי להאכיל אותנו בכפית לא ב"טרה" אלא ב"פטא" או אפילו "יוטא"-בייטים של דימויים…

המשך קריאה על קביים, אינטרפרטציה אישית ופוטושופ


כמה מילים על אור ותאורה "נכונה" או סוגיית ה"מדיום החמקמק"


בואו נדבר רגע על אור – היות ובסופו של דבר פירושו של הצילום, זה המילולי לפחות, הוא "רישום באור". למרות שלצלמים אין בלעדיות על השימוש באור לצורך יצירה (אנחנו מסכימים לחלוק אותו גם עם ציירים, פסלים ושאר בני תמותה), היחסים שלנו איתו מורכבים למדי, והוא מאתגר אותנו בכל פעם שאנו מנסים ללכוד אותו ברשת הצמצם כדי לצקת נפח לתוך התמונה. למרות שחלק מהצלמים מאמינים שהם ניחנים בכוחות על, אני מניח שגם עבורם אור עדיין מהווה "חומר שקוף" (ויסלחו לי הפיזיקאים על הניסוח הבוטה), ולכן היכולות שלנו, בתור צלמים, לזהות, לאפיין או לשנות את האור הופכים להיות כישורים לא טריוויאליים הנרכשים רק לאחר שעות מרובות של התנסות ואבחנה: בתחילת דרכנו כצלמים אנו לרוב לא מודעים או לא רגישים מספיק לכל אותם הניואנסים הקטנים אשר המדיום הזה, האור, טומן בקרבו, ולכן לעתים קרובות במבט רטרוספקטיבי – אנו מתבוננים בדימויים שצילמנו ואומרים לעצמנו "היום הייתי עושה דברים אחרת"…

המשך קריאה כמה מילים על אור ותאורה "נכונה" או סוגיית ה"מדיום החמקמק"


72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


העצלות האנושית מפעילה מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים. בן רגע אנחנו יכולים להמציא אלף ואחד תירוצים לא לעשות את מה שההיגיון שלנו מנסה לטעון בייאוש שכדאי שנעשה – ושירים יד מי שלא הלך לשטוף כלים, לסדר מדפים, להכין מרק, לנכש עשבים, לחפש זקנות שיסכימו שיעבירו אותן את הכביש, לכתוב אוטוביוגרפיה ואם כל זה לא עזר – להתיישב לצפיית בינג', במקום ללמוד למבחן שלמחרת. השיטות הללו תקפות גם לכל מה שקשור בצילום: חשבו על כמות הפעמים בהם יצא לכם להשתעשע בניסוי מחשבתי שהתלהבתם ממנו נורא, אבל בסופו של יום לא עשיתם איתו כלום? מפאת המחסור בזמן, העייפות, הצורך להשקיע אנרגיה ומאמצים, היעדר הציוד המתאים, חיפוש הלוקיישן, התזמון, השגת האביזרים או הכלים הדרושים וכד' (וגם בגלל שיצאה עוד פרק בסדרה שאפשר לראות…).

המשך קריאה 72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


הגורם האנושי או "Twelve inches behind"


צלמים הם הרבה פעמים אנשים שאוהבים להשוות ציוד (אולי זה עניין של גברים, אני באמת לא יודע, אבל נסו ללכת עם עדשה יקרה יחסית ברחוב, ותראו את המבטים שאתם מקבלים מצלמים אחרים). אני לא באמת יכול לספור את כמות הפעמים בהן נשאלתי האם הציוד של לייקה, האסלבלאד או צייס באמת מהווה עילוי צילומי\שווה את העלות שלו\סוגר את שאלת האיכות אחת ולתמיד. תחילה נזהרתי מלענות על כך והייתי מגמגם משהו פוטוגרפיקלי-קורקט כדי לא לעורר סערת רגשות, ויכוחים מיותרים, להעלות את הסיכויים שלי להיפגע פיזית תוך כדי ויכוח נלהב מדי, או סתם לא לעורר חשדות שאני יוצא כנגד הפרות הקדושות – הרי באמת מדובר היה ביצרנים שנמצאו (וחלקם עדיין נמצאים) בחוד החנית של התעשייה. בשלב מסויים שחררתי את הצורך לשמור על הפרות בקדושתן (ואולי פשוט עשיתי ביטוח חיים טוב), והחלתי לדקלם לכל השואל את המשפט הידוע של האדומ"ר אנסל אדאמס: "The single most important component of a camera is the twelve inches behind it". תיכף אנסה להסביר לכם למה…

המשך קריאה הגורם האנושי או "Twelve inches behind"


כמה מילים על קשיי הבחירה או "מבט חטוף על סוגיית הסלקציה"


אין ספק שמלאכת הצילום אינה מסתכמת בקלות הבלתי נסבלת שטמונה בלחיצה על כפתור הצילום, ואליה מתלווים גם השלבים הפחות מהנים של הסינון, הבחירה והעריכה הקודמים לקבלת ה"תוצר הסופי". ובעוד שהשלבים הללו אינם גלויים לעיניי האנשים סובבים אותנו, אני יכול לומר כי גם בפרקטיקה הצילומית שלי (ואני משוכנע כי גם בשלכם) כמות הפעמים בהם הסברנו ללקוחות או לחברים כי הקסם העומד מאחורי הדימויים המרהיבים לא מסתכם ב"להיות במקום הנכון בזמן הנכון וללחוץ על הכפתור", אלא לובש צורה של עבודה בשעות נוספות אחרי שחזרנו הביתה עם כרטיס הזיכרון מלא בכל טוב – עומדת על מאות אם לא אלפים. ובזמן שחלקנו בוחר לרטון על האופן בו העיסוק הזה נתפס בעיני אחרים ולבכות על היחס המזלזל של הלקוחות כלפי אנשי המקצוע ("נו, מה? זה רק להגיע למקום עם ציוד טוב וללחוץ על הכפתור כמה פעמים! למה זה עולה כל כך יקר?!") אני הייתי רוצה להתרכז דווקא בתהליך הסינון והבחירה של ה"פריימים המוצלחים" אשר מלווה אותנו כל פעם בו אנו חוזרים לעמדת העריכה עם כרטיסי זיכרון מלאים בחומרי הוויז'ואל.

המשך קריאה כמה מילים על קשיי הבחירה או "מבט חטוף על סוגיית הסלקציה"


שיאנית גרמנית "קטנה" ולאו דווקא מתוצרת Leitz או Zeiss, או "סיפורה של Zoomatar 180mm f/1.3"


ובכן נכבדי, אתם יודעים שאני אוהב להתפלסף בבלוג הנחמד שלי על עצמיות אקזוטיות – כמו שמראות הכתבות על עדשות הווינטאז' ועל ה- Planar 50mm f/0.7 (אם לא קראתם – תתביישו לכם ורוצו לקרוא!). אז גם היום קמתי בבוקר עם תחושה שמזג האוויר לא רע בסך הכל, ויהיה נחמד להעלות על הכתב מספר מילים המוקדשות לעדשה אקזוטית ומעולה אשר הכתיבה את המושג "איכות גרמנית" בתחום האופטיקה לדורי דורות: עצמית ה Zoomatar 180mm f/1.3.

המשך קריאה שיאנית גרמנית "קטנה" ולאו דווקא מתוצרת Leitz או Zeiss, או "סיפורה של Zoomatar 180mm f/1.3"


כמה מגהפיקסל צריך כדי להחליף חיישן אחד או "? When enough is enough"


אין זה סוד כמוס שהרזולוציה ה"אמיתית" של המצלמות שלנו איננה נמדדת במספר המגהפיקסלים אשר נשמרים לתוך קובץ הפלט הסופי. נוסף על כך, אלא אם כן המצלמה שלכם מצוידת בחיישן מיוחד (כפי שהדבר קורה במצלמות לייקה monochrome, גב דיגיטאלי IQ3 Achromatic או חיישן FOVEON הנמצא במצלמות SIGMA) – חלק לא קטן מכלל המידע שמגיע מהחיישן מהווה אינטרפולציה זו או אחרת. לצד אינרפולאציית הצבע, האחראית על שיוך ערכי צבע לפיקסלים ויצירת ערוצי הצבע הראשוניים (RGB) שבדימוי הסופי, גם חלק מהמידע הנושא בתוכו את ערכי ה- LUMA "אובד", או עובר התמרות כאלו ואחרות בדרכו להפוך מן ההיטל האופטי לקובץ הנשמר על גבי כרטיס הזיכרון. בפוסט שלפניכם – הייתי רוצה להקדיש מספר שורות לכל התהפוכות הללו ולהסביר לכם למה בדיוק ניתן לצפות מהמצלמות שלכם ומתי צריך לדעת לפרוש ממרוץ החימוש המעייף הזה, אשר שם לו למטרה למכור לנו את החיישן עם הרזולוציה הגבוה ביותר…

המשך קריאה כמה מגהפיקסל צריך כדי להחליף חיישן אחד או "? When enough is enough"


פוטנציאל טכנולוגי שירד לטמיון או "למה המושלם הוא אויבו המושבע של הטוב מאוד"


בפוסט הזה הייתי רוצה לדבר עמכם על מוזרויות שוק הצילום – המקרים הללו בהם טכנולוגיות מבטיחות או מהפכניות פתאום מאבדות את מעופן, נעלמות מהמוצרים וגומרות בבוידעם של מחלקות הפיתוח או בווויטרינות זכוכית של מסדרונות מחלקות השיווק של היצרנים, כמזכרות העבר המספרות את סיפורי הגדולה והמורשת. מעין חרבות סמוראים שכאלה, אשר היוו את השילוב בין מכונות הרג מרהיבות לבין יצירות אומנות של ממש, וכעת נכלאו במוזיאונים או באוספים פרטיים כאלמנטים עיצוביים שאוספים אבק.כל תחום המערב בתוכו אספקט טכנולוגי, יהיה זה צילום, מחשוב או תעשיית הרכבים – חווה כיום תאוצה מסחררת. טכנולוגיות מהפכניות קמות, מכתיבות את כיוון השוק ואז מפנות את מקומן לטכנולוגיות חדשות יותר. זהו מאפיין בולט ובלתי נפרד מהתקופה בה אנחנו חיים, ולפחות עד שאנושות תגיע למיזוג סינרגטי – נראה שכך הדברים ימשיכו עוד עשרות רבות של שנים. ובעוד שאינני יכול למנות את עצמי בין מתנגדי המהפכה הטכנולוגית, בחלק מן המקרים לא נותר לי אלא להזיל דמעה גברית על יישומים כאלה ואחרים אשר לאט ובשקט פינו את הבמה לטכנולוגיות חדישות יותר. על חמש טכנולוגיות שכאלה אנחנו נדבר בפוסט הזה…

המשך קריאה פוטנציאל טכנולוגי שירד לטמיון או "למה המושלם הוא אויבו המושבע של הטוב מאוד"


קושיה קטנה בדבר ה"בחירה של המקצוענים" או "מעשה בצלם אחד ומספר מצלמות שונות"


אני מרגיש שחפרתי לכם מספיק עם הטקסטים הטכניים במשך החודש האחרון (ואם לא שמתי לב לכך קודם לכם, אזי שקיבלתי רמזים…( אז הפעם, בפוסט השבועי שלנו נדלג באלגנטיות על נושאים טכנוקרטיים, ובמקום ננסה להתרכז בדילמות המוסריות של הצלמים. לא, לא מהסוג של "האם לעשות שימוש מחדש בקובע שכבר הושמש עשרות פעמים לפני כן?", אלא בדילמה הקיומית של בחירת הציוד האולטימטיבי. בהחלט יכול להיות כי לא תמצאו בפוסט הזה פנינות חוכמה נסתרות או איזה מידע גנוז, אבל לפחות תכירו את אחד הצלמים השנויים במחלוקת ואולי גם המודעים ביותר למדיום הצילומי (לפחות בעיניי) שאני יכול למנות. מוכנים? הבה נתחיל…

המשך קריאה קושיה קטנה בדבר ה"בחירה של המקצוענים" או "מעשה בצלם אחד ומספר מצלמות שונות"

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :