לעבור לתוכן

הצגת הארכיון לקטגוריה: 'טכנולוגיה ותהליכים'


סטודיו ביתי: אביזרי בסיס או "כמה מילים על קלמרות, בומים ושאר ירקות"


לפני מעט פחות מעשור, תחום התאורה המעשית (או בשמו היותר קליט – Strobism) קיבל דחיפת-הנעה מידי Joe McNally ושות', והטרנד החל להתגלגל ולתפוח. בתור סגמנט שוק שחולש על מגוון רחב מאוד של מוצרים, תחום אביזרי הסטודיו רק הולך וצובר תאוצה מדי שנה, ולא מעט בזכות אותו הטרנד של התאורה המעשית, אשר יותר מכולם אימצו לחיקם צלמים שהעדיפו להוציא ראשי מבזק מחוץ לסטודיו שלהם. אם נוסיף לכך את העובדה שחלק ניכר מהציוד שבמקור נועד להתחבר לראשי מונובלוק כבר מזמן חצה את הקווים, וכיום ניתן לחבר אותו לסוגים מאוד מגוונים של ציוד (ותודה לחברות כמו Godox או Сheetah) – עולה השאלה: מה הוא היום הרכב בסיסי של ציוד החובה שכדאי להחזיק לצורך צילומי סטודיו? קחו פנקס, קחו עט, הכינו נפשית את עצמכם ואת כרטיס האשראי…

המשך קריאה סטודיו ביתי: אביזרי בסיס או "כמה מילים על קלמרות, בומים ושאר ירקות"


Syrp Genie Mini – הסקירה, או “I’m a Genie in a bottle Baby”


היות ואני לא בדיוק חלק מאוהדי הליריקה השנונה של הגברת כריסטינה (אגילרה), הפוסט הזה לא יעסוק בניתוח הטקסטים של זירת הפופ מלפני חמש-עשרה שנה, ובמקום זאת – יתרכז במוצר צילומי הנושא את השם Genie Mini. אני גם מניח שחלק מכם טרם שמע עליו, אזי שהסקירה הקצרה הזו הולכת לסקרן אתכם אפילו אם עד כה לא עלה בדעתכם לפזול לכיוון הגאדג'טים המשרתים את תחום ה- VDSLR, או בקרי התנועה (Motion Controllers) למיניהם, ויתאר למה אני התלהבתי ממה שהוא יכול לעשות כשמחברים אותו למצלמה. הצלחתי לגרום לכם להרים גבה? יופי, הבה נתחיל!

המשך קריאה Syrp Genie Mini – הסקירה, או “I’m a Genie in a bottle Baby”


על רגישות וחרדות או "מספר מחשבות נוספות על ה-ISO"


אם חושבים על זה, האבולוציה עובדת ל-א-ט מאוד. נדרשים מספר דורות של צאצאים כדי לשנות תכונה כזו או אחרת שהושרשה באבי-אבותיהם, גם אם המציאות השתנתה מאז. כדוגמא לכך אפשר להביא את חוסר הנכונות שלנו להעלות את ערכי ה- ISO במצלמות. אפשר להניח שהחרדה הזו נשארה כשריד מתקופת השימוש במצלמות ה- DSLR בעלות חיישני CMOS משלושת הדורות הראשונים או גבים דיגיטאליים עם חיישני CCD. דאז עובדות החיים לימדו חלק מאיתנו שדימויים שצולמו מעבר ל- ISO 400 (בייחוד בתנאי תאורה מאתגרים) מתחילים לקבל מרקם וצבע של "סלט קינואה עם נגיעות של בזיליקום". למי שצריך הוכחות – קחו לידיים איזו 20D או D70, או אפילו (אם יתמזל מזלכם למצוא אחת) איזו P25, נסו לצלם משהו ב- ISO 400 ותבינו על מה אני מדבר. אי לכך הפוסט של היום מוקדש כולו לחרדה הזו (כדי לפנות מקום לחרדות חדשות ומעניינות יותר – למשל, האם מרגלים אחריכם בפייסבוק?).

המשך קריאה על רגישות וחרדות או "מספר מחשבות נוספות על ה-ISO"


מה קרה כששפטתי את ה Tamron 100-400mm לפי האריזה.


אתחיל בגילוי נאות קטן: כשהגיעה הכמות הראשונה של העדשות הללו – נתבקשתי על ידי היבואן לחוות את דעתי ולכתוב עליה כמה מילים. אבל, ויש כאן “אבל” גדול – זה לא אומר שהפוסט הנוכחי הוא בבחינת פוסט ממומן או פרסומת סמויה. ראשית, בגלל שאני לא מאמין שלדעתי האישית יש משקל שכזה בבחירות שאנשים אחרים עושים, ושנית – בגלל שאני מאמין אדוק בהצגת ה"בעד והנגד" של הדברים, ושכל אחד ימצא עם מה להזדהות. מה שעקרוני לצלם אחד עשוי להיות פחות חשוב לאדם אחר, ומה שמתאים לי לא בהכרח יתאים לסגנון העבודה שלכם, או לחילופין יעבור את דרישות הסף שאתם מציבים בפני הציוד שלכם. עכשיו, משהבהרנו את הנקודה, אפשר להתקדם ולבחון את העדשה…

המשך קריאה מה קרה כששפטתי את ה Tamron 100-400mm לפי האריזה.


GFX Aftermath


יותר מארבעה חודשים עברו מאז שלארסנל הצילומי שלי התווספה מצלמת ה BFFF המרעישה מבית פוג'יפילם, ה- GFX50s. היות וה"הייפ" מהצעצוע החדש התחיל לדעוך, סוף סוף הצלחתי להגיע לנקודת האיזון העדינה שבין הציפיות לתכונות המיתולוגיות המיוחסות לה, לבין תוצאות מבחן המציאות. מבחן התוצאה מראה שאני מוצא את עצמי אורז אותה לתוך תיק הצילום לעתים הרבה יותר תכופות ממה ששיערתי קודם לכן. אז למה היא טובה ומה היא יודעת לעשות?

המשך קריאה GFX Aftermath


עלילות צמצם עלעלים בעולם הצילום או כמה מילים על השינויים שפקדו את המנגנון לאורך ההיסטוריה


בפוסט הנוכחי, לשם שינוי, לא נכתוב דוקטורט על נושאים טכניים. גם לא נתחפר בעמקי הפלאים הדיגיטאליים או האלקטרוניים, ולא ננתח את הקישקעס של המצלמה לפרטי פרטים. במקום אלו, נזרום עם סקירה היסטורית קלילה של מנגנון חביב וחשוב – צמצם האישון, ונבדוק מה עבר עליו לאורך ההתפתחות של תחום הצילום…

המשך קריאה עלילות צמצם עלעלים בעולם הצילום או כמה מילים על השינויים שפקדו את המנגנון לאורך ההיסטוריה


כמה מילים על HSS או "מה עושים כשמהירות SYNC מקסימאלית כושלת לספק את הסחורה?"


אחרי עשור של חוסר חדשות בתחום הפלאשים הניידים, עושה רושם שמישהו שם התעורר. למרות שמאחורי הקלעים אנשים חכמים וחרוצים עבדו על פיתוחים וחידושים (למשל על אופטימיזציה של אלגוריתמי ה TTL או ייעול המערכות) בתחום הזה כל הזמן, עד לפני בערך עשור – אף צלם שמכבד את עצמו ומתפרנס מצילום מסחרי לא היה מוכן לגעת במבזקים הניידים (Speedlights), אלא אם כן מדובר היה בצילומי שטח. במקומם, היו הצלמים מעדיפים לעבוד עם ראשי monoblock הישנים והטובים, "מרכזיות" ושאר ציוד "תעשייתי" אשר מלכתחילה יועד לסביבת סטודיו. אבל אז, בשלב כלשהו, לתוך העולם ההרמטי והנוח של צלמי הסטודיו נכנסו מר Mc`Nally ושות' וכללי המשחק השתנו.

המשך קריאה כמה מילים על HSS או "מה עושים כשמהירות SYNC מקסימאלית כושלת לספק את הסחורה?"


כיצד להתמקצע בתפקיד ה Focus-puller? – או "מספר תובנות בנוגע לעבודה עם עצמיות Manual Focus"


הידעתם, נכבדי, שבכל הפקה קולנועית – ישנו איש מקצוע ייעודי המהווה חלק אינטגראלי וחשוב ביותר במלאכת הצילומים – ולא מדובר במפיק, בבמאי או במסריט. גם לא על השחקנים, המאפרות או התסריטאי. ידנו בתעשייה הזו תפקיד חשוב נוסף, שאת שמו רוב האנשים לא מחפשים בקרדיטים שבסוף הסרט הוא ה- Focus-puller, אשר בלי עבודתו המסורה וכישוריו הטכניים, כל ההפקה צפויה לרדת לטמיון. תפקידו הבלעדי של ה"פוקוס-פולר" הוא לדאוג לכך שבמהלך הצילום/הסרטה מיקום מישור המיקוד (פוקוס) בפריים יהיה מדוייק במהלך ה"שוט", גם כשהשחקנים או העצמים המצולמים זזים. אם תהיתם עד כמה קשה התפקיד הזה כבר יכול להיות, אגלה לכם כי ב- 95% מכלל המקרים מדובר בעבודה עם עדשות פוקוס ידני (Manual Focus). זוכרים את ידידנו הטוב מר קובריק, שרכש מ- NASA את עדשת ה- Planar 50mm f/0.7 לצורך צילום סצנות באור נרות בסרט "בארי לינדון"? במקרה הספציפי הזה, בלי Focus Puller מיומן, הרבה מאוד פוטאג' היה פשוט נפסל בגלל עומק השדה הרדוד. בדיוק לסוגית האתגר של המיקוד בעדשות מן הסוג הזה הייתי רוצה להקדיש את הפוסט שלפניכם…

המשך קריאה כיצד להתמקצע בתפקיד ה Focus-puller? – או "מספר תובנות בנוגע לעבודה עם עצמיות Manual Focus"


כשגראדיינט מפסיק להיות עקבי או "פוסטריזאציה ושדים אחרים"


פוסטריזאציה
ספרו לי אם התסריט הבא נשמע לכם מוכר: חזרתם הביתה עם כרטיס זיכרון מלא בכל טוב, מיינתם את הקבצים, סיננתם, ייבאתם את הדימויים הנבחרים לתוכנית העריכה האהובה עליכם והתחלתם לבצע בהם את זממכם. ואז בנקודה מסוימת, לעתים כבר בהתחלת העריכה, ולעתים אחרי דקות ארוכות שהקדשתם לקובץ, לגמרי בטעות – עשיתם זום לרמה של 100% ובום, טראח! להפתעתכם הרבה גיליתם כי מעברי הבהירויות, ועמם גם מעברי הגוונים (בדרך כלל באזורים הכהים הנושקים לשחורים) – פתאום הפכו ל"חורים שחורים". מעין אזורים אטומים שכאלה, עם גבולות מוגדרים שנראים כמו גראפיקת 8 ביט ממשחקי ATARI של שלהי שנות השמונים (וסליחה עם קוראיי שמכירים את שנות השמונים רק תיאורטית). נשמע מוכר? על התופעה הזו אנחנו הולכים לדבר בפוסט שלפניכם…

המשך קריאה כשגראדיינט מפסיק להיות עקבי או "פוסטריזאציה ושדים אחרים"


שיאנית גרמנית "קטנה" ולאו דווקא מתוצרת Leitz או Zeiss, או "סיפורה של Zoomatar 180mm f/1.3"


ובכן נכבדי, אתם יודעים שאני אוהב להתפלסף בבלוג הנחמד שלי על עצמיות אקזוטיות – כמו שמראות הכתבות על עדשות הווינטאז' ועל ה- Planar 50mm f/0.7 (אם לא קראתם – תתביישו לכם ורוצו לקרוא!). אז גם היום קמתי בבוקר עם תחושה שמזג האוויר לא רע בסך הכל, ויהיה נחמד להעלות על הכתב מספר מילים המוקדשות לעדשה אקזוטית ומעולה אשר הכתיבה את המושג "איכות גרמנית" בתחום האופטיקה לדורי דורות: עצמית ה Zoomatar 180mm f/1.3.

המשך קריאה שיאנית גרמנית "קטנה" ולאו דווקא מתוצרת Leitz או Zeiss, או "סיפורה של Zoomatar 180mm f/1.3"

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :