לעבור לתוכן


הקרב הגדול על מפתחי הצמצם: או האם f/1.2 עדיף על f/1.4 ?


מיתוסים. הם נמצאים סביבנו כל הזמן, קלילים כמו עננים ומטעים כמו צמד המילים "חופשת בחינות". מזה עשרות שנים רווח לו ללא מפריע בקרב שוחרי הצילום מיתוס, כי עצמיות (עדשות) בעלות מפתחי צמצם גדולים יותר כגון f/1.4, f/1.2 ואף f/1.0 – בהכרח יניבו תוצאות חדות ואיכותיות יותר (בהשוואה לעצמיות זהות בעלות מפתחי צמצם f/1.8 או f/2.8). אחרי שהוציאו את מיטב כספם על השדרוג לעדשות מסוג כזה, מגלים מרבית הצלמים כי התוצאות המתקבלות רחוקות מלהיות מושלמות כפי שציפו. מאוכזבים, הם פונים לעצה ברחבי האינטרנט ומגלים שהם לא לבד. מרבית הדעות ברחבי הפורומים באינטרנט מתחלקות ל 2 מחנאות: ישנם המאשימים את היצרנים או את ה"כיול" של העדשות במחדל, וישנם הטוענים כי האשמה העיקרית היא המצלמה (או ליתר דיוק החיישן) ולא העצמית. כמו בכל ויכוח טוב – שניהם צודקים, ולו באופן חלקי. במאמר זה אצא למסע צלב קטן משלי נגד מיתוסים נפוצים על עדשות מהירות (ביטוי מתקופת ראשית הצילום המתאר עדשות בעלות מפתחי צמצם גדולים מהרגיל)…

המשך קריאה הקרב הגדול על מפתחי הצמצם: או האם f/1.2 עדיף על f/1.4 ?


על סטיות במערכות היחסים בין גוף לעדשה – Tolerance


למי שקרה המצב הבא, להרים יד: אתם מלווים עדשה לסיבוב מחבר או מחליפים גוף מצלמה, והכל נראה בסדר… עד הרגע בו אתם פותחים את התמונות במחשב ומגלים (מוזיקת סרטי אימה מתנגנת ברקע) שלמנגנון הפוקוס הייתה דעה משלו לגבי המיקום הנכון של מישור המיקוד. אתם מחווירים. שערה לבנה חדשה מבצבצת מעל הרקה. בבהלה אתם מחזירים את הכרטיס למצלמה, מדליקים את פונקציית תצוגת נקודת הפוקוס במסך Playback, מחווירים עוד קצת ומגלים שהנקודה דווקא ישנה והיא יושבת בדיוק במקום בו השארתם אותה, רק שמישור הפוקוס בפועל – לא תואם את מיקום הנקודה…

המשך קריאה על סטיות במערכות היחסים בין גוף לעדשה – Tolerance


על "רעש", "גרעיניות" וכל מה שביניהם…


אני יכול להמליץ על מספר תירוצים שימושיים להפסיק את מערכת היחסים עם המצלמה שלכם לטובת אחרת. הצבע שלה יצא מהאופנה. אתם לא בכושר ונתפס לכם השריר כשאתם עובדים איתה. יש לכם יום הולדת ואם לא תערכו מגבית למצלמה חדשה תקבלו שוב המון בגדים. או, רחמנא ליצלן, קרם ידיים. אלו יופי של תירוצים לעומת "אבל ה- ISO של המצלמה הזאת מגיע רק ל 6400" או "אני לא מרוצה מהצורה בה המצלמה מסוגלת להתמודד עם רגישויות מעבר ל 1600". בפוסט הנוכחי כמה מילים על גרעיניות, ומה שעלה בגורלה, ובגורל הצילומים שאנחנו מקבלים, כשעברנו לצלם בדיגיטל.

המשך קריאה על "רעש", "גרעיניות" וכל מה שביניהם…


Food styling for photographers בהוצאת Focal Press


Food styling for photographers בהוצאת Focal Pressהספר הזה הוא פנינה אמיתית. 270 עמודים של הנאה צרופה משלבים תהליכי תכנון, בחירת מוצרים, טכניקות צילום, מגוון טיפים וטריקים והרבה תמונות יפות של אוכל. ואם עלה בדעתכם כי אין שום חוכמה בלצלם סלט או כוס קפה – הספר הזה יילמד אתכם אחרת. לעניות דעתי זהו אחד הכלים השימושיים ביותר היכולים לגרום לצלם להיכנס לראש של סטייליסט אוכל ולאפשר להם לדבר באותה שפה. הספר סוקר מגוון רחב של תסריטי צילום ומספק לצלם את הפתרונות וההסברים לכל הדרוש לביצוע המשימה הצילומית. אין זה אומר כמובן שאחרי העיון בספר תוכלו למלא את מקומו של סטייליסט ולתפקד בתור הפקה של בן אדם אחד, אבל הוא בהחלט יעניק לכם תובנות מעמיקות יותר לגבי תהליכי התכנון וזרימת העבודה בסט הצילומי. מומלץ בחום (של 280 מעלות) לכל אחד ואחת מכם שאוהבים אוכל טוב וצילומים טובים…


The Digital SLR Handbook מאת Michael Freeman


The Digital SLR Handbookהוא מעין ספר "תקצירים" שכזה. מר פרימן מספר בצורה קצרה ומרתקת על מגוון רחב של נושאים מתוך עולם הצילום, החל מהבסיסיים ביותר וכלה בזרימת העבודה וניהול הצבע, וזאת בלי להאכיל את הקורא בכפית או להציע לו גרבר. החלוקה לראשי פרקים ונושאים – ברורה וקולעת. הניסוח קצר וענייני, בלי טכנוקראטיות יתרה או "חפירות" ארוכות ועשירות במונחים טכנולוגיים המחייבים תואר בבלשנות כדי לבטא אותם. הספר לא דק במיוחד: 256 עמודים. אולם זה ה trade-off לכך שהמחבר מצליח להכיל באלגנטיות את כלל הנושאים הקשורים לצילום. בעיניי זהו אחד הספרים השימושיים ביותר (מבין אלו שמצליחים לא להכניס את הקורא לדיכאון) לשוחרי צילום בכלל הרמות. אם החלטתם שהספר "מדבר" אליכם – חפשו אחר המהדורה השלישית המעודכנת שלו: 3rd Revised Edition כאמור, הקריאה מהנה ואינה מחייבת ולכן אני מוצא בו ערך רב…


על שדות עקמומיים, חיישנים ערמומיים – והקמבק של Petzval


עקמומיות השדה היא אתגר מהותי העומד בפני יצרני העדשות מאז שהראשון שבהם החליט להיות אמיץ מספיק (כדי לייצר עדשות. אנחנו כמובן מודים לו על כך). במילים פשוטות ניתן לתאר את התופעה בצורה הבאה: להבדיל מהעין האנושית (הנעזרת בצורה הקעורה של הרשתית כדי לקלוט את ההיטל מן העדשה הגמישה), המישור עליו מתמקד ההיטל מן העדשה הצילומית (מישור סרט הצילום או החיישן) הוא שטוח לחלוטין. לכן, על מנת להגיע לחדות אחידה במישור הפוקוס, על יצרני העדשות לתכנן את המבנה האופטי של העדשה בצורה בה כל קרני האור המגיעים מאותו מרחק – יתמקדו במישור אחד, או במרחקים הסמוכים לו ככל האפשר.

המשך קריאה על שדות עקמומיים, חיישנים ערמומיים – והקמבק של Petzval


סוגיית ה Nifty Fifty ומספר מחשבות בנושא אורך המוקד האופטימאלי


NIFTY50

הרצאות שלמות נכתבו (והיוו השראה עבור דורות שלמים של צלמים) על ההעדפה האובססיבית של אנרי קרטייה ברסון בנוגע לאורך המוקד של 50 מ"מ – העדפה שזיכתה את העדשות הללו בכמה כינויי חיבה (Nifty Fifty) והפכה אותן לאביזר חובה איקוני הנמצא בארגז הכלים של למעלה מ -90% מהצלמים. בהתחשב בציוד הספציפי שעמד לרשות ברסון, יש סיכוי סביר שגם אני הייתי מוצא אלף ואחד הסברים למה להעדיף את עצמית ה Noctilux על פני האחרות – חלקם משכנעים למדי. עם זאת, בפוסט זה הייתי רוצה להימנע מדיונים מעמיקים של טכנוקרטיה טהורה (לטובת זו המוסווית), ולדבר על עדשות ה 50 מ"מ באופן כללי. ובדרך ננסה לא להגזים בכמות הבדיחות על אורך הכלי אופטימאלי.

המשך קריאה סוגיית ה Nifty Fifty ומספר מחשבות בנושא אורך המוקד האופטימאלי


איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את תוספי הפוטושופ


נתחיל מהעובדות עליהן קשה להתווכח: כל התמונות עוברות עריכה בשלב זה או אחר בחייהן. התומכים הנלהבים של "הצילום הטהור" יכולים לטעון כי בעידן הזהב של סרטי צילום הדברים נראו אחרת וכי ההתערבות ב"נראות" הדימוי הייתה מינימאלית (ויהיו גם כאלה שיגידו "לא הייתה קיימת"), כלומר מדובר בסוג של "פינוק לצלמים עצלנים" או "רמאות". מבלי להיקלע לאש צולבת של שני המחנאות אומר כי צורה זו או אחרת של מניפולאציה (בין לשם שיפור ה"נראות" או לשם חיזוק הנרטיב) הייתה קיימת מאז קום הצילום. נכון, תוכנות העריכה וכלי העזר הפכו יותר נגישים ותהליך עריכת הדימוי מהווה חלק בלתי נפרד מזרימת העבודה של המדיום הדיגיטאלי, אך לטעון כי בתקופת הפילם לא היו כלים או אפשרויות לביצוע השינויים – היא הכחשה היסטורית. כל מי שלא מסכים איתי – מוזמן לבדוק את הפרשה השערורייתית עם הדפסים של גדולי הצילום בתחום דוקומנטרי. בעיניי, תפקידו (והצלחתו המסחרית) של הצלם אינם טמונים ביכולתו "לתעד" (בואו נשאיר את המילה הגסה הזו למצלמות האבטחה) אלא לגרום לקהל היעד שלו להתלהב ולאהוב את התוצר הסופי. כך, אני מעדיף להשאיר את נושא הלגיטימיות של הטיפול בדימוי מחוץ לגבולות השיח הנוכחי ולהתרכז באופי הטיפול עצמו…

המשך קריאה איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את תוספי הפוטושופ


Basic photographic materials and processes מאת Nanette L. Salvaggio


Basic photographic materials and processesהספר הזה לא זז משולחן העבודה שלי מזה 6 שנים (אפילו את האבק אני עושה מסביב). מדובר בספר שהוא בגדר קריאת חובה לכל צלם סקרן המחפש להתעמק בקריאה של ספרות טכנית. 480 עמודים (אל חשש, גם איורים ותמונות נכללים במניין הדפים) מאת אחד המומחים המובילים בתחום ניתוח תהליכי דימות ואיכות תמונה, המתארים את התהליכים הטכנולוגיים העיקריים המרכיבים את תהליך הצילום. שימו לב כי עליכם לחפש דווקא את המהדורה השלישית של הספר, היות והיא כוללת פרקים עדכניים הרלוונטיים לעידן הדיגיטלי : טכנולוגיית החיישנים, רזולוציה והערכת איכות דימוי דיגיטלי, טכנולוגיות סריקה, ניהול צבע והתמודדות עם בעיות הרפרודוקציה של הצבע באמצעים דיגיטליים. הספר נכתב בשפה ברורה ותענוג לקרוא אותו, אך הוא מחייב את הקורא בבקיאות במונחי צילום בסיסיים. האם הספר שווה קנייה? במידה ואתם סקרנים לגבי התהליכים שמתרחשים בתוך המצלמה שלכם, התשובה היא: כן!


סיוט בחדר החושך הדיגיטלי או עקרונות גיבוי ובניית ארכיון התמונות.


במאמר זה אעסוק בסקירה של תהליך המהווה חלק בלתי נפרד מהתנהלותו של כל צלם דיגיטלי: ניהול הארכיון וגיבוי החומרים המצולמים, תוך מתן דגש על ייעול התהליכים הללו. מקווה כי תמצאו את המידע שלהלן לשימושי וכי הוא יחסוך לכם סיטואציות מורטות עצבים ולא מעט תסכול. בשלב זה או אחר של הקריירה הצילומית (או העיסוק בצילום כתחביב) כל צלם באשר הוא מוצא את עצמו מתמודד עם ארכיון תמונות ההולך וגדל מדי יום. בשלב בו חומרי הגלם (או הסריקות) מתחילים לגרד את קצה הנפח של הכונן הקשיח שלנו, אנחנו מתחילים לאבד סבלנות ופוצחים בניקיון תיקיות יסודי המתבטא בדרך כלל בגיבוי החומרים הרלוונטיים ומחיקה של חומרים ישנים. כן, כולנו עושים את זה. בהתחלה. כי בשלב מסוים גם זה כבר לא עוזר: בעזרת מעט דמיון מודרך נריץ את הזמן קדימה לנקודה בה היקף החומרים שלכם גדל פי 5 או יותר (נניח בעוד שנה-שנתיים מעכשיו). דמיינו את הסצנה בה אתם מוצאים את עצמכם הופכים את תוכן כונן הגיבויים שלכם בניסיון לאתר קובץ או סדרת צילומים שצולמו לפני מספר שנים (נניח, את שבירת הכוס בחתונה של החבר הכי טוב שלכם, שרק אתם צילמתם, ועכשיו צריך אותה כדי להכריע בהתערבות טיפשית בינו לבין אישתו כשהמפסיד שוטף כלים חצי שנה) – וחרף כל הניסיונות לא מצליחים לאתר אותם… מרגישים את קצות העצבים שלכם מתחילים לעקצץ? (בניגוד לרושם הנוצר,זה דווקא התסריט היותר חיובי, המתקיים בתנאי שבמהלך אותה השנה כונן הגיבוי שלכם מתפקד כמו שצריך ולא שובק חיים ביום קיץ בהיר ולח (אבל על כך בהמשך).

המשך קריאה סיוט בחדר החושך הדיגיטלי או עקרונות גיבוי ובניית ארכיון התמונות.

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :