לעבור לתוכן

הצגת ארכיון לתג ' מתחילים '.


"דברים שרואים מכאן" או הפער בין חזון למציאות


אתחיל בווידוי קטן – אני מצלם הרבה פחות ממה שהייתי רוצה לצלם. חלקית בשל היעדר הזמן, חלקית בשל היותי מופנם (זו הסיבה לכך שאני מעדיף לעסוק בצילום "מודלים" שלא זזים, לא מדברים ולא יוצרים איתי קשר עין תוך כדי) וחלקית בשל היותי בררן. ייתכן והתכונה האחרונה היא מעין צלקת מלימודים אקדמיים שהצליחו משום מה לגרום אצלי לתגובה הפוכה מהמצופה ולדכא בי את תענוגות ה"צילום הבלתי אמצעי". ייתכן וסתם המצאתי לעצמי תירוץ שיפטור אותי מהמאמץ ויאפשר לי לוותר על הזדמנות צילומית בקלות. כך או כך – אני מעדיף להסתגר בסטודיו מאולתר בניסיונות להרים מיקרו-הפקות מורכבות שמאתגרות אותי מבחינה טכנית, במקום לצאת לרחוב עם מצלמת קומפקט קטנה ולהקליק לכל עבר…

המשך קריאה "דברים שרואים מכאן" או הפער בין חזון למציאות


כיצד לא "לסמוך על סמוך" או טכניקת הישרדות במהלך עבודה עם צגים לא מכויילים


ברוח חג הפסח המגיע עלינו לטובה, כנגד 4 צלמים דיברה התורה המתייחסת לעבודה יעילה בניהול צבע: הצלם שמקפיד להשתמש במסך איכותי ומכויל, הצלם שמקפיד לקחת בעירבון מוגבל את מה שהוא רואה על צג המצלמה, ועוד שניים שלא השכילו לעשות לא את זה ולא את זה (מהם אחד עבד שעות על עריכת צבע מול המחשב, והאחר אפילו לא ידע לשאול מאיפה להתחיל). אם אתם שייכים, ולא רק סמלית וברוח החג, לקבוצת הצלמים שלא השכילו וכיוצא בזה – תבוא על ראשכם כמות לא מבוטלת של כעסים, תסכולים ושעות עבודה נוספות בשלבי העריכה. כדי לצמצם את כמות המכות – אציג בפניכם דרך בה ניתן להתמודד עם התסכול (למעט השתתפות בסדנה לעצבים) ולהגיע לתוצאות עקביות ואיכותיות במהלך עריכת החומרים אפילו אם אין ברשותם מסך EIZO בעלות של שבעת אלפים שקל וצפונה, או במקרים בהם לצג המצלמה שלכם ישנה חוות דעת משלו לגבי הבהירות והצבעוניות של הדימוי שזה עתה צילמתם…

המשך קריאה כיצד לא "לסמוך על סמוך" או טכניקת הישרדות במהלך עבודה עם צגים לא מכויילים


על קביים, אינטרפרטציה אישית ופוטושופ


אנחנו חיים בעידן מרתק מכל כך הרבה בחינות… לצד עושר הכלים שעומד לרשותו של זה המתקרא צלם, צצו להם לא רק כל מיני “פייקים” (עזבו פייק ניוז, הרבה לפני ה”פייק ניוז” כבר היו לנו “פייק סצינות”, “פייק תצלומים” וגם “פייק שערוריות” שעלו בעקבותיהם), אלא גם שלל אביזרים שהופכים כל אחד לצלם, בלי למצמץ: כל זב חוטם עם סמארטפון נעשה צלם פורטרטים בפוטנציה, ואת השאר כבר יעשו הפילטרים של אינסטוש, או VSCO או כל דבר אחר שיבוא בעקבותיהם. הצילום והתמונות בכל מקום: הם מקיפים אותנו מכל כיוון, הם חלק בלתי נפרד ממה שנקרא "תוכן" – שפעם היה לפחות בחלקו הגדול טקסטואלי, והיום, הו היום כל כך קל וכל כך מתחייב לייצר תוכן ויזואלי (כי אחרי הכל – “אמל"ק” אורב מעבר לפינה), שהויזואלי בכל מקום. אני לא זוכר באיזה ספר קראתי את סיפור האימה שבו הגיבור נמלט מעולם מלא בפרסום אגרסיבי לבית הכסא, ושם הפרסומות מחכות לו על גבי נייר הטואלט, אבל זה היה לגמרי ספר משנות ה-90 שניסה להגזים, ואנחנו לגמרי שם: מזמן הפכנו מצרכני "טקסט" לצרכני "וויז'ואל" ופייסבוק, פינטרסט, וגוגל שוקדים רבות כדי להאכיל אותנו בכפית לא ב"טרה" אלא ב"פטא" או אפילו "יוטא"-בייטים של דימויים…

המשך קריאה על קביים, אינטרפרטציה אישית ופוטושופ


כמה מילים על אור ותאורה "נכונה" או סוגיית ה"מדיום החמקמק"


בואו נדבר רגע על אור – היות ובסופו של דבר פירושו של הצילום, זה המילולי לפחות, הוא "רישום באור". למרות שלצלמים אין בלעדיות על השימוש באור לצורך יצירה (אנחנו מסכימים לחלוק אותו גם עם ציירים, פסלים ושאר בני תמותה), היחסים שלנו איתו מורכבים למדי, והוא מאתגר אותנו בכל פעם שאנו מנסים ללכוד אותו ברשת הצמצם כדי לצקת נפח לתוך התמונה. למרות שחלק מהצלמים מאמינים שהם ניחנים בכוחות על, אני מניח שגם עבורם אור עדיין מהווה "חומר שקוף" (ויסלחו לי הפיזיקאים על הניסוח הבוטה), ולכן היכולות שלנו, בתור צלמים, לזהות, לאפיין או לשנות את האור הופכים להיות כישורים לא טריוויאליים הנרכשים רק לאחר שעות מרובות של התנסות ואבחנה: בתחילת דרכנו כצלמים אנו לרוב לא מודעים או לא רגישים מספיק לכל אותם הניואנסים הקטנים אשר המדיום הזה, האור, טומן בקרבו, ולכן לעתים קרובות במבט רטרוספקטיבי – אנו מתבוננים בדימויים שצילמנו ואומרים לעצמנו "היום הייתי עושה דברים אחרת"…

המשך קריאה כמה מילים על אור ותאורה "נכונה" או סוגיית ה"מדיום החמקמק"


72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


העצלות האנושית מפעילה מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים. בן רגע אנחנו יכולים להמציא אלף ואחד תירוצים לא לעשות את מה שההיגיון שלנו מנסה לטעון בייאוש שכדאי שנעשה – ושירים יד מי שלא הלך לשטוף כלים, לסדר מדפים, להכין מרק, לנכש עשבים, לחפש זקנות שיסכימו שיעבירו אותן את הכביש, לכתוב אוטוביוגרפיה ואם כל זה לא עזר – להתיישב לצפיית בינג', במקום ללמוד למבחן שלמחרת. השיטות הללו תקפות גם לכל מה שקשור בצילום: חשבו על כמות הפעמים בהם יצא לכם להשתעשע בניסוי מחשבתי שהתלהבתם ממנו נורא, אבל בסופו של יום לא עשיתם איתו כלום? מפאת המחסור בזמן, העייפות, הצורך להשקיע אנרגיה ומאמצים, היעדר הציוד המתאים, חיפוש הלוקיישן, התזמון, השגת האביזרים או הכלים הדרושים וכד' (וגם בגלל שיצאה עוד פרק בסדרה שאפשר לראות…).

המשך קריאה 72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


מה קרה כששפטתי את ה Tamron 100-400mm לפי האריזה.


אתחיל בגילוי נאות קטן: כשהגיעה הכמות הראשונה של העדשות הללו – נתבקשתי על ידי היבואן לחוות את דעתי ולכתוב עליה כמה מילים. אבל, ויש כאן “אבל” גדול – זה לא אומר שהפוסט הנוכחי הוא בבחינת פוסט ממומן או פרסומת סמויה. ראשית, בגלל שאני לא מאמין שלדעתי האישית יש משקל שכזה בבחירות שאנשים אחרים עושים, ושנית – בגלל שאני מאמין אדוק בהצגת ה"בעד והנגד" של הדברים, ושכל אחד ימצא עם מה להזדהות. מה שעקרוני לצלם אחד עשוי להיות פחות חשוב לאדם אחר, ומה שמתאים לי לא בהכרח יתאים לסגנון העבודה שלכם, או לחילופין יעבור את דרישות הסף שאתם מציבים בפני הציוד שלכם. עכשיו, משהבהרנו את הנקודה, אפשר להתקדם ולבחון את העדשה…

המשך קריאה מה קרה כששפטתי את ה Tamron 100-400mm לפי האריזה.


הגורם האנושי או "Twelve inches behind"


צלמים הם הרבה פעמים אנשים שאוהבים להשוות ציוד (אולי זה עניין של גברים, אני באמת לא יודע, אבל נסו ללכת עם עדשה יקרה יחסית ברחוב, ותראו את המבטים שאתם מקבלים מצלמים אחרים). אני לא באמת יכול לספור את כמות הפעמים בהן נשאלתי האם הציוד של לייקה, האסלבלאד או צייס באמת מהווה עילוי צילומי\שווה את העלות שלו\סוגר את שאלת האיכות אחת ולתמיד. תחילה נזהרתי מלענות על כך והייתי מגמגם משהו פוטוגרפיקלי-קורקט כדי לא לעורר סערת רגשות, ויכוחים מיותרים, להעלות את הסיכויים שלי להיפגע פיזית תוך כדי ויכוח נלהב מדי, או סתם לא לעורר חשדות שאני יוצא כנגד הפרות הקדושות – הרי באמת מדובר היה ביצרנים שנמצאו (וחלקם עדיין נמצאים) בחוד החנית של התעשייה. בשלב מסויים שחררתי את הצורך לשמור על הפרות בקדושתן (ואולי פשוט עשיתי ביטוח חיים טוב), והחלתי לדקלם לכל השואל את המשפט הידוע של האדומ"ר אנסל אדאמס: "The single most important component of a camera is the twelve inches behind it". תיכף אנסה להסביר לכם למה…

המשך קריאה הגורם האנושי או "Twelve inches behind"


עלילות צמצם עלעלים בעולם הצילום או כמה מילים על השינויים שפקדו את המנגנון לאורך ההיסטוריה


בפוסט הנוכחי, לשם שינוי, לא נכתוב דוקטורט על נושאים טכניים. גם לא נתחפר בעמקי הפלאים הדיגיטאליים או האלקטרוניים, ולא ננתח את הקישקעס של המצלמה לפרטי פרטים. במקום אלו, נזרום עם סקירה היסטורית קלילה של מנגנון חביב וחשוב – צמצם האישון, ונבדוק מה עבר עליו לאורך ההתפתחות של תחום הצילום…

המשך קריאה עלילות צמצם עלעלים בעולם הצילום או כמה מילים על השינויים שפקדו את המנגנון לאורך ההיסטוריה


כמה מילים על HSS או "מה עושים כשמהירות SYNC מקסימאלית כושלת לספק את הסחורה?"


אחרי עשור של חוסר חדשות בתחום הפלאשים הניידים, עושה רושם שמישהו שם התעורר. למרות שמאחורי הקלעים אנשים חכמים וחרוצים עבדו על פיתוחים וחידושים (למשל על אופטימיזציה של אלגוריתמי ה TTL או ייעול המערכות) בתחום הזה כל הזמן, עד לפני בערך עשור – אף צלם שמכבד את עצמו ומתפרנס מצילום מסחרי לא היה מוכן לגעת במבזקים הניידים (Speedlights), אלא אם כן מדובר היה בצילומי שטח. במקומם, היו הצלמים מעדיפים לעבוד עם ראשי monoblock הישנים והטובים, "מרכזיות" ושאר ציוד "תעשייתי" אשר מלכתחילה יועד לסביבת סטודיו. אבל אז, בשלב כלשהו, לתוך העולם ההרמטי והנוח של צלמי הסטודיו נכנסו מר Mc`Nally ושות' וכללי המשחק השתנו.

המשך קריאה כמה מילים על HSS או "מה עושים כשמהירות SYNC מקסימאלית כושלת לספק את הסחורה?"


כמה מילים על קשיי הבחירה או "מבט חטוף על סוגיית הסלקציה"


אין ספק שמלאכת הצילום אינה מסתכמת בקלות הבלתי נסבלת שטמונה בלחיצה על כפתור הצילום, ואליה מתלווים גם השלבים הפחות מהנים של הסינון, הבחירה והעריכה הקודמים לקבלת ה"תוצר הסופי". ובעוד שהשלבים הללו אינם גלויים לעיניי האנשים סובבים אותנו, אני יכול לומר כי גם בפרקטיקה הצילומית שלי (ואני משוכנע כי גם בשלכם) כמות הפעמים בהם הסברנו ללקוחות או לחברים כי הקסם העומד מאחורי הדימויים המרהיבים לא מסתכם ב"להיות במקום הנכון בזמן הנכון וללחוץ על הכפתור", אלא לובש צורה של עבודה בשעות נוספות אחרי שחזרנו הביתה עם כרטיס הזיכרון מלא בכל טוב – עומדת על מאות אם לא אלפים. ובזמן שחלקנו בוחר לרטון על האופן בו העיסוק הזה נתפס בעיני אחרים ולבכות על היחס המזלזל של הלקוחות כלפי אנשי המקצוע ("נו, מה? זה רק להגיע למקום עם ציוד טוב וללחוץ על הכפתור כמה פעמים! למה זה עולה כל כך יקר?!") אני הייתי רוצה להתרכז דווקא בתהליך הסינון והבחירה של ה"פריימים המוצלחים" אשר מלווה אותנו כל פעם בו אנו חוזרים לעמדת העריכה עם כרטיסי זיכרון מלאים בחומרי הוויז'ואל.

המשך קריאה כמה מילים על קשיי הבחירה או "מבט חטוף על סוגיית הסלקציה"

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :