לעבור לתוכן

הצגת ארכיון לתג ' מקצועיים '.


עקרונות הקפאת האובייקטים בפריים או "דרישת שלום מ Mr. Freeze"


בשורה מאכזבת לכל חובבי DC Comics: נושא הפוסט שלהלן לא באמת קשור לדמות אותה מגלם מושל קליפורניה (שיזכה לחיים ארוכים!) ב"באטמן ורובין". טוב, אולי דווקא כן קשור, אבל בעקיפין. נתחיל בנושאים שקשורים ב"הקפאת תנועה" בפריים ומשם נראה איך העניין יזרום (או יקפא). כן-כן. היום אנחנו נגלה את המכאניקה מאחורי כל אותם הדימויים של נתזי מים, בלונים מתפוצצים, פירות צוללים לתוך אקווריום ושאר דברים שהצלמים אוהבים להפיל, לשפוך, לרסק ולפוצץ במהלך הצילום…

המשך קריאה עקרונות הקפאת האובייקטים בפריים או "דרישת שלום מ Mr. Freeze"


Master of puppets או "מהו ה Puppet Warp ולמה הוא טוב לצלמים?"


מי לא שמע את מטאליקה בתיכון? תורידו ידיים, אתם לא חברים שלי יותר! טוב, לא באמת. עם כל האהבה והכבוד שיש לי לאלבום השלישי של להקת Metallica, הפוסט הנוכחי לא יעלה זיכרונות נוסטאלגיים לזירת המטאל של שנות השמונים. במקום, אנחנו נתרכז בעוד אחד מהכלים המטורפים של תוכנת הפוטושופ: ה- Puppet Warp! אז מה הכלי הזה יודע לעשות ולמה אני חושב שאתם חייבים להכיר אותו? לחצו על "המשך קריאה" והתעלומה תתגלה לה…

המשך קריאה Master of puppets או "מהו ה Puppet Warp ולמה הוא טוב לצלמים?"


על השתקפויות ובוהקים או "איך לגרום ל OCD לעבוד לטובתכם?"


באחד הפוסטים הקודמים יצא לי לדבר קצת על האור כ"מדיום". באותו הפוסט, טענתי גם כי 2 הכלים העיקריים אשר מסייעים לנו בהפיכת הנראות ה"דו-מימדית" של הדימוי (המתקבל בחיישן המצלמה) ל"תלת-מימדית", כפי שאנו רואים אותה במציאות – הם הבוהקים (hotspots) והצללים. או במילים פשוטות יותר: הנוכחות, המיקום והנראות של הבוהקים והצללים בסצנה המצולמת – מקנים לאובייקטים המצולמים את תחושת ה"נפח". מי שזוכר (לטובה או לרעה…) את שיעורי האומנות שלו מהתיכון, אולי זוכר את ההערות הללו של המורה לגבי השיטה לגרום לתמונה לקבל קצת נפח – והיא להוסיף צלליות טובות. את המסקנות המתבקשות הללו אנחנו מסיקים כבר בשלבים הראשונים של ההתעסקות שלנו עם בניית סטים והקמת סכמות תאורה. הלא כן?

המשך קריאה על השתקפויות ובוהקים או "איך לגרום ל OCD לעבוד לטובתכם?"


Frequency Separation או "על אור, עור ומה שביניהם"


אזהרת מסע – גם בפוסט הזה אנחנו הולכים לצלול עמוק-עמוק לתוך נבכי הפוטושופ, ונבצע בו מעשים – כלומר תהליכי עריכה מתקדמים. אז אם יש לכם משהו להגיד שמתחיל במילים "צילום טהור", ממשיך או מסתיים בהן – אנא, הוציאו את זה כאן ועכשיו, ופנו מקום לכל הטריקים החשובים שנגלה (כי עם כל ההערכה לדינוזאורים שביניכם, בין אם נרצה בכך ובין אם לא – את מרחב העבודה של "חדר החושך" החליף המחשב האישי. אפילו בדימויים שמקורם עדיין מתבסס על הלידי כסף ואמולסיה, ולכן – אם אינך יכול להביס אותם, גלה איך הם עובדים)…

המשך קריאה Frequency Separation או "על אור, עור ומה שביניהם"


כמה מילים על עקיפה ולמה אי אפשר "לעקוף" אותה.


באמת שהייתי גרוע בשיעורי פיזיקה בבית ספר תיכון. בשיעורים בכיתה העדפתי לישון, לשקוע בקריאה של "תשעת נסיכי אמבר" מאת רוג'ר זילאזני, לתקוע קבלים בשקעי חשמל ולהסריח את הכיתה בריח של אלקטרוליט שרוף (נסו ותיהנו), בקיצור – כל דבר העולה על הדעת כדי לבדר את עצמי ולהעביר את הזמן. כנראה מדובר באי סבילות נרכשת למספרים צפופים, כי כל פעם בו אני נתקל במשוואות על הדף – פוקד אותי התקף פיהוקים חזק במיוחד. עד ש…

המשך קריאה כמה מילים על עקיפה ולמה אי אפשר "לעקוף" אותה.


על Polarizer-ים, אור מקוטב וקיטוב מוצלב


האור הוא המלווה הצמוד ביותר של הצלם, לטוב ולרע. הוא הסנצ'ה פנצ'ו שלו, עדר הכבשים של האלכימאי, הלואיס של סופרמן (ואני די בטוח שלכל אחד מאלו היה רגע בזמן שבו המלווה הזה דווקא די הקשה על חייו). מעצם כך – כדאי לנו לפתח מודעות יתרה (ואף מוקצנת) לכלל תכונותיו (ה"אופי", הכיוון, טמפרטורת הצבע ויחסי הבהירויות (ניגודיות)) כדי ללמוד לזהות אותו, לפתח איתו מערכת יחסים מכבדת, ואם נסתכל על זה מנקודת מבט קצת רוחנית (במלעיל) – ללמוד לעבוד איתו, במקום להלחם בו. ובעוד שאנחנו יכולים (עד גבול מסוים) לסמוך על "מרווח הטעויות" ותיקון שבדיעבד שמאפשר לנו השימוש בקבצי RAW, בחלק מן המקרים אנו בכל זאת נדרשים לבצע התערבות אקטיבית, על הסט, בזמן אמת, שאינה מסתכמת אך ורק בלחיצה על כפתור הצילום. כך, למשל, אנו נאלצים לעתים למדוד את הפרשי הבהירויות בפריים בעזרת מד-אור, לדאוג לשנות את "אופי" התאורה ואף להיעזר במסננים חיצוניים במקרים מסוימים. אי לכך – אין זה סוד כמוס שבתיק הציוד של כל צלם שמכבד את עצמו – ניתן למצוא גם ערכת פק"ל של פילטרים כאלה ואחרים שמסייעים לנו במלאכה הזאת – הפילטר המקטב הוא אחד מהם.

המשך קריאה על Polarizer-ים, אור מקוטב וקיטוב מוצלב


72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


העצלות האנושית מפעילה מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים. בן רגע אנחנו יכולים להמציא אלף ואחד תירוצים לא לעשות את מה שההיגיון שלנו מנסה לטעון בייאוש שכדאי שנעשה – ושירים יד מי שלא הלך לשטוף כלים, לסדר מדפים, להכין מרק, לנכש עשבים, לחפש זקנות שיסכימו שיעבירו אותן את הכביש, לכתוב אוטוביוגרפיה ואם כל זה לא עזר – להתיישב לצפיית בינג', במקום ללמוד למבחן שלמחרת. השיטות הללו תקפות גם לכל מה שקשור בצילום: חשבו על כמות הפעמים בהם יצא לכם להשתעשע בניסוי מחשבתי שהתלהבתם ממנו נורא, אבל בסופו של יום לא עשיתם איתו כלום? מפאת המחסור בזמן, העייפות, הצורך להשקיע אנרגיה ומאמצים, היעדר הציוד המתאים, חיפוש הלוקיישן, התזמון, השגת האביזרים או הכלים הדרושים וכד' (וגם בגלל שיצאה עוד פרק בסדרה שאפשר לראות…).

המשך קריאה 72 שעות וקיפולי אוריגמי – תרגול זן בצילום


על רגישות וחרדות או "מספר מחשבות נוספות על ה-ISO"


אם חושבים על זה, האבולוציה עובדת ל-א-ט מאוד. נדרשים מספר דורות של צאצאים כדי לשנות תכונה כזו או אחרת שהושרשה באבי-אבותיהם, גם אם המציאות השתנתה מאז. כדוגמא לכך אפשר להביא את חוסר הנכונות שלנו להעלות את ערכי ה- ISO במצלמות. אפשר להניח שהחרדה הזו נשארה כשריד מתקופת השימוש במצלמות ה- DSLR בעלות חיישני CMOS משלושת הדורות הראשונים או גבים דיגיטאליים עם חיישני CCD. דאז עובדות החיים לימדו חלק מאיתנו שדימויים שצולמו מעבר ל- ISO 400 (בייחוד בתנאי תאורה מאתגרים) מתחילים לקבל מרקם וצבע של "סלט קינואה עם נגיעות של בזיליקום". למי שצריך הוכחות – קחו לידיים איזו 20D או D70, או אפילו (אם יתמזל מזלכם למצוא אחת) איזו P25, נסו לצלם משהו ב- ISO 400 ותבינו על מה אני מדבר. אי לכך הפוסט של היום מוקדש כולו לחרדה הזו (כדי לפנות מקום לחרדות חדשות ומעניינות יותר – למשל, האם מרגלים אחריכם בפייסבוק?).

המשך קריאה על רגישות וחרדות או "מספר מחשבות נוספות על ה-ISO"


כשגראדיינט מפסיק להיות עקבי או "פוסטריזאציה ושדים אחרים"


פוסטריזאציה
ספרו לי אם התסריט הבא נשמע לכם מוכר: חזרתם הביתה עם כרטיס זיכרון מלא בכל טוב, מיינתם את הקבצים, סיננתם, ייבאתם את הדימויים הנבחרים לתוכנית העריכה האהובה עליכם והתחלתם לבצע בהם את זממכם. ואז בנקודה מסוימת, לעתים כבר בהתחלת העריכה, ולעתים אחרי דקות ארוכות שהקדשתם לקובץ, לגמרי בטעות – עשיתם זום לרמה של 100% ובום, טראח! להפתעתכם הרבה גיליתם כי מעברי הבהירויות, ועמם גם מעברי הגוונים (בדרך כלל באזורים הכהים הנושקים לשחורים) – פתאום הפכו ל"חורים שחורים". מעין אזורים אטומים שכאלה, עם גבולות מוגדרים שנראים כמו גראפיקת 8 ביט ממשחקי ATARI של שלהי שנות השמונים (וסליחה עם קוראיי שמכירים את שנות השמונים רק תיאורטית). נשמע מוכר? על התופעה הזו אנחנו הולכים לדבר בפוסט שלפניכם…

המשך קריאה כשגראדיינט מפסיק להיות עקבי או "פוסטריזאציה ושדים אחרים"


נפלאות השימוש במרחב L.a.b או "כיצד להשליט סדר ב WB גם לאחר המרת קובץ RAW?"


אם יצא לכם לעקוב אחרי הבלוג במשך יותר מכמה חודשים, בטח נתקלתם בשלב מסויים בפוסטים הדנים בהמרות הדימוי לשחור/לבן וכן במרחבי הצבע אם גם צלחתם את פענוח המלל הטכני הטמון בהם, ודאי גיליתם כי לצד מרחבי הצבע ה"מקובלים" (Mellisa RGB, Pro Photo RGB, Adobe RGB ו- sRGB) שוכן לו גם מרחב צבע מוזר למדי המכונה L.a.b . אז זהו, רבותי, ש-"העוף המוזר" הזה, יושב במעמקי תפריט מרחבי הצבע של פוטושופ (וכן באפשריות ייצוא של תוכנות המרת RAW מסויימות) דווקא בשביל להקל על תהליכי העריכה שלכם ולא בשביל לבלבל את האוייב. ובעוד שאינני יכול לטעון באופן חד משמעי וגורף כי השימוש במרחב הצבע הזה עדיף בהרבה על פני העבודה ב- Adobe RGB או sRGB, הוא טומן בקרבו יתרונות רבים אשר ניתן (ורצוי) לנצל במהלך ההתעסקות שלכם עם הקבצים הבעייתיים, או במהלך עריכות המאתגרות האלה בהן אתם רוצים להזדכות על הציוד ולעבור קורס הסבת מקצוע…

המשך קריאה נפלאות השימוש במרחב L.a.b או "כיצד להשליט סדר ב WB גם לאחר המרת קובץ RAW?"

עדכנו את הנהלת האתר בדבר שגיאת כתיב

הטקסט הבא יישלח להנהלת האתר :